טקס ההלוויה של עלי חמינאי, אינו עוד טקס הלוויה. מטרתו המרכזית, מלבד לחלוק כבוד למי ששלט באיראן כמעט 37 שנים, היא להמחיש לעולם כולו ובעיקר לעם האיראני כי המשטר הנוכחי יציב, נוכח וכאן כדי להישאר. במובן הזה, טקס ההלוויה נועד לשדר אחדות, נחישות והתרסה לנוכח הניסיון האמריקני - ישראל לזעזע את יסודות המשטר ולהביא להחלפתו במשטר מתון יותר.
על פני השטח, אפשר לראות בטקס ההלוויה את תמונת הניצחון האיראנית, לפחות בעיני עצמם: המשטר שרד את הניסיון להפילו, כפה הפסקת אש מול ארה"ב, שינה את הסטאטוס קוו במצרי הורמוז, והבטיח את זרימתם של מיליארדי דולרים לכיסו. איראן של אחרי המלחמה, כך ינסה לטעון המשטר, היא חזקה יותר מזו שהייתה לפני כן, גם בהיעדרו של חמינאי האב.
במובן הזה, אין לתפוס את זעקות הכאב והבכי הפומביות של מנהיגי המשטר האיראני כביטוי לחולשה או לתבוסה. הבכי הפומבי הוא מנהג מוכר בשיעה, שמצביע דווקא על אמונה יוקדת, רגישות מוסרית והזדהות עם העוול. לאורך השנים תועדו מקרים רבים של מנהיגים איראנים הבוכים בהלוויות, למשל חמינאי עצמו בהלוויתו של קאסם סולימאני.
אך בכל זאת, רגע העוצמה של המשטר האיראני יכול לתעתע. במובנים רבים מסמנת ההלוויה את אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר של המשטר. ההיסטוריה זוכרת היטב את נאומו המפורסם של צ'אוצ'סקו בבוקרשט בדצמבר 1989, במסגרת עצרת המונים שנועדה להמחיש שליטה, נאמנות עממית ועוצמה שלטונית אחרי פרוץ מחאה מקומית באחת הערים ברומניה. ברגע אחד לא מתוכנן החל הקהל לשרוק בוז, לצעוק ולהפר את התסריט שנכתב מראש. זה היה קו פרשת המים של הרודן הרומני, שהביא את סופו בתוך ימים ספורים לאחר מכן.
גם איראן, כמו צ'אוצ'סקו, מנסה לשדר עוצמה, אבל חולשותיה ניכרות לכל: מאבקי הכוח הפנימיים בתוך המשטר, העובדה שרק לפני כמה חודשים יצאו מאות אלפי איראנים בקריאה להפלת המשטר, סימני השאלה המתרבים סביב מנהיג איראן הנוכחי, וגם היחלשותה הצבאית והכלכלית במהלך החודשים האחרונים. המשטר האיראני אכן שרד, אך הסדקים העמוקים עדיין חרוטים בו, וקשה לדעת את הרגע המדויק שבו הם יתפרצו - כדרכן של מחאות עממיות.
ישראל צריכה לזכור שהפלת המשטר הייתה ונותרה היעד האסטרטגי החשוב ביותר שלה, ולהיות מוכנה להתפתחות שכזו. זה הזמן לוודא שיש תכנית מגירה להגנתם של מפגינים, באם ייצאו לרחובות בשנית, וגם להשתמש בכלי תודעה וסייבר המאפשרים להדהד קולות אופוזיציה אותנטיים אשר עולים במהלך המחאה. במקביל, נדרש למנף את ההלוויה על מנת להמחיש לאזרחי איראן את טבעו האמיתי של המשטר האיראני: חלש, מפוצל, לא אהוד. רגע העוצמה של המשטר האיראני יכול להפוך באבחה לרגע של חולשה: ישראל צריכה להיות שם כשזה קורה.
הכותב הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו