מדיניות ממשלת ישראל בלבנון לא תגשים את מטרת העל של פירוק חזבאללה מנשקו, כך אומרים לי בשבוע האחרון כל בני שיחי הלבנונים - אנשי ממשל, תקשורת ואינטלקטואלים, כולם מתנגדי חזבאללה. פירוק הארגון דורש כוח הפרוש ברחבי לבנון, שכן שם פזורים פעיליו ומאגרי נשקו, גם מחוץ לרצועת הביטחון שכבשה ישראל.
לישראל אין אפשרות לכבוש את לבנון כולה ולאסוף נשק החבוי בבתים רבים. רק מדינת לבנון תוכל לעשות זאת. הנשיא ורוב הציבור והממשלה מעוניינים בפירוק חזבאללה, שגרר את לבנון למלחמות הרסניות שוב ושוב, אך המדינה הלבנונית עודנה חלשה ונאמני חזבאללה מחזיקים בעמדות מפתח. לכן השגת מטרת העל הישראלית והלבנונית דורשת רפורמות מבניות מהותיות בלבנון.
חיזוק המדינה לצד החלשת חזבאללה - צבאית וציבורית - צריכה להיות מטרת העל הישראלית, משום שהמדינה הלבנונית היא היחידה שתוכל לפרק את חזבאללה מנשקו, ומאותה המטרה לגזור את המדיניות הרצויה. המשך הכיבוש של רצועת הביטחון פוגע במטרה זו.
נכון, זה מסייע למטרה הטקטית בהקשותו על פלישה קרקעית לצפון, אך המחיר כבד: עומס נוסף על המילואימניקים ואבדות מתמשכות. כפי שהסבירה לי חוקרת לבנונית בעלת קשרים ענפים בממשל, שיעית ביקורתית כלפי חזבאללה: "המשך הכיבוש הישראלי של דרום לבנון מחזק את הנרטיב של חזבאללה שלפיו התנגדות מחוץ למסגרת המדינה היא האמצעי היחיד לכפות נסיגה ישראלית, ובה בעת שולל מממשלת לבנון את ההון הפוליטי והתמיכה הציבורית הדרושים לה כדי להוכיח שהיא מסוגלת לבצע את המשימה בכוחות עצמה".
ההסכם שהושג עם לבנון כולל סעיפים בעלי משמעות היסטורית בהיותו צעד ראשון להסכם שלום. לצד זאת, הוא משקף את חוסר האיזון בין הצדדים ועונה על מרבית דרישותיה של ממשלת ישראל, שהתעקשה לתעדף את ההישג הטקטי של המשך כיבוש דרום לבנון כל עוד חזבאללה לא פורק מנשקו.
לאור חוסר יכולתה של ממשלת לבנון לפרק את הארגון מנשקו כעת, המשמעות היא כיבוש ארוך טווח של הרצועה על מחיריו האנושיים והאסטרטגיים. גורם מדיני לבנוני בכיר שהיה מעורב במו"מ אמר לי ש"בכך ש[ממשלת ישראל] מנצלת באופן מוגזם את המינוף שלה מול ממשלת לבנון, היא שותפה לסירוסה ולהחלשתה, ובכך לחיזוקם של משמרות המהפכה וחזבאללה".
על ממשלת ישראל הבאה לפתוח את ההסכם מחדש ולקבל מהממשל האמריקני בחזרה את חופש הפעולה נגד איומים מתהווים ברחבי לבנון, בתמורה לנסיגה מכל שטחי לבנון. חידוש החיסולים של ההנהגה המסתתרת בדאחיה ובבירות, ותקיפת מתקנים להרכבת כטב"מים ומצבורי נשק, שוחקים את יכולות חזבאללה יותר מאחזקת שטחים חרבים. את הנסיגה יש לבצע באופן שיבהיר כי ממשלת לבנון היא שהשיגה הצלחה זו באמצעים דיפלומטיים, לא איראן ולא חזבאללה באמצעות טרור.
חופש הפעולה ברחבי לבנון עשוי להתגלות כהכרחי גם למימוש תנאי סף נוסף לפירוק חזבאללה: טיהור מנגנוני הביטחון והמשפט הלבנוניים מגורמים שאינם נאמנים למדינה אלא כפופים לחזבאללה. במשך יותר משלושה עשורים היו חזבאללה, בת בריתו אמל והכיבוש הסורי (עד 2005) הגורם המשפיע ביותר על מינויים בצבא, בביטחון הפנים, במודיעין ובבית המשפט הצבאי הלבנוניים.
לאחרונה הטיל ממשל טראמפ סנקציות על שלושה אנשי ביטחון לבנוניים בגין העברת מודיעין לחזבאללה, אך ממשלת לבנון החלשה נמנעה מפיטוריהם. על ישראל לרתום את ארה"ב ללחץ על ממשלת לבנון לטיהור שורות המנגנונים ולהטלת סנקציות נוספות, ולשחרר מידע מודיעיני על פעילותם החתרנית.
אם ממשלת לבנון תימנע מפיטוריהם והסנקציות ופרסום המידע המפליל לא ירתיעו אותם, ישראל יכולה להשתמש בכלי שהפעילה במלחמות נגד איראן: אזהרות טלפוניות של אנשים במנגנוני הדיכוי לחדול מפועלם. אם לא יחדלו, ניתן לפנות לפתרונות קינטיים יותר: הפצצת נכסיהם ובמקרי קיצון חריגים אף פגיעה בהם. להתרשמות בני שיחי, רוב אנשי המנגנונים המשרתים את חזבאללה אינם אידאולוגיים אלא אינטרסנטים שהבטיחו נאמנות לכוח החזק במדינה כדי לקדם את עצמם, ולכן ניתן יהיה תוך זמן קצר להניאם מפעולה לטובת חזבאללה.
מאמצי מדינת לבנון נגד חזבאללה יחריפו את הסכנה הנשקפת לממשלה. מספר בכירי חזבאללה איימו בהפיכה בחודשים האחרונים, כפי שעשו ב-2008, ובתקשורת הישראלית פורסמה תוכנית מדף כזו של המיליציה. על ישראל, ארה"ב ובעלות ברית של לבנון להבהיר לחזבאללה כי אם המיליציה תבצע הפיכה, ממשלת לבנון שבשליטתה תבודד מדינית וכלכלית, וישראל אף תחדש את מלחמתה בעוצמה גבוהה נגד חזבאללה.
על ישראל וארה"ב גם להשתמש ביכולותיהן המודיעיניות לסיכול התנקשויות פוליטיות שחזבאללה עלול לבצע. לבסוף, יש לעודד את מדינות המפרץ לתמוך במוקדי כוח חליפיים לחזבאללה בקרב הקהילה השיעית, שיוכלו לרכוש את לבבותיהם של השיעים הרבים המתוסכלים מחזבאללה אך חסרי חלופה פוליטית שתספק להם את שירותי הרווחה שהוא מספק כיום.
שימור אזור החיץ הוא הישג טקטי המזיק למימוש ההישג האסטרטגי של פירוק חזבאללה מנשקו, ומהווה עדות נוספת לכשלי תכנון המדיניות בישראל לפני ואחרי השבעה באוקטובר. ישראל מגיעה להישגים מרשימים בשדה הקרב בזכות עליונותה הצבאית, המודיעינית והטכנולוגית, אך אינה מצליחה לתרגמם להצלחה אסטרטגית ולפתרון בעיות היסוד ארוכות הטווח. כיבוש שיגרור הפצצות רחפנים ורקטות יומיומיות על הכוחות ברצועת אי-הביטחון אינו פתרון. מלחמת נצח אינה הפתרון.
אליזבט צורקוב היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית מבית ון ליר. היא חוקרת את לבנון מזה כשני עשורים וביצעה מחקר שטח במדינה עבור עבודת הדוקטורט שלה במדע המדינה באוניברסיטת פרינסטון האמריקנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו