בצל האיום במלחמת אזרחים: כך נראית מפת הכוחות בלבנון

הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון העלה מחדש את רוחות מלחמת האזרחים בארץ הארזים. בעוד מחנה חיזבאללה נופף באיום של התנגשות פנימית והוציא אנשים לרחובות, במחנה מתנגדיו הדגישו כי כל מה שביירות התחייבה אליו כבר נכלל בהסכם טאיף, ששם סוף למלחמת האזרחים הקודמת.

כחלק מהסכם זה, הובטח לפרק את כלל המיליציות במדינה, דבר שיושם באופן חלקי ביותר. בה בעת, עלו קולות ביניים שביקרו את ההסכם, אך הדגישו כי יש לנקוט פרגמטיות. כיצד נראית אם כן חלוקת הכוחות במדינה הלבנונית בצל ההסכם?

חיזבאללה

למרות המכות הקשות שספג, ארגון הטרור מחזיק ברבבות חמושים, בארסנל טילים וכטב"מים ובגורמים נאמנים בממסד הצבאי-ביטחוני. נוסף על כך, הוא נהנה מתקציב של שני מיליארד דולר ב-2025 באדיבות המשטר האסלאמיסטי באיראן. לצד חיזבאללה עומדים גם קצינים מארגון משמרות המהפכה האיראני, חברי מיליציות פרו-איראניות וארגוני טרור קטנים יותר כמו "הפלוגות הלבנוניות", המורכב ממוסלמים סונים. כאן עולה החשש המרכזי בנוגע להסכם המסגרת: חיזבאללה, שלא נחלש מספיק, יהדוף את הניסיון לפרק את נשקו ויביא לקריסת ההבנות בין ביירות לירושלים.

אמל

התנועה השיעית ובעלת הברית המרכזית של חיזבאללה מחזיקה במיליציה משלה. יו"ר התנועה נביה ברי, שמכהן גם כיו"ר הפרלמנט, טען כי ראה בתוכן ההסכם זרע למלחמת אחים ("פיתנה", בערבית). על רקע זה, הוא הזהיר את הציבור הלבנוני מהידרדרות לעימות פנימי. מצד אחד, ברי ביקר את ההסכם עם ישראל וראה בו סכנה ליציבות המדינה. מצד שני, הוא בולם את האיום הכי גדול של חיזבאללה בכל הנוגע לפירוק הנשק – הידרדרות למלחמת אזרחים. במילים אחרות, ברי שלח מסר לבעל בריתו: אם יפרוץ עימות, אמל לא תיקח בו חלק.

נשיא לבנון ג'וזף עאון

המנהיג המארוני הוא הדמות המשמעותית ביותר בהשגת ההסכם, שדורש את אישורו מתוקף החוקה הלבנונית. מבחינתו, המהלך סולל את הדרך לנסיגה ישראלית בכפוף ללחץ אמריקני ומקדם אותו בתוכניתו לריכוז כלל הנשק בידי המדינה. חשוב מכך, המהלך מאפשר לו להפריד את המסלול הלבנוני ממסלול המגעים בין טהרן לוושינגטון. יחד עם זאת, עאון סבור כי דרוש זמן ממושך לתהליך פירוק הנשק. הסיבה לכך היא חשש בארמון הנשיאות כי פעולה מהירה מדי תוביל לעימות פנימי ולמלחמת אזרחים.

הצבא הלבנוני

בעת חתימת הסכם המסגרת, מפקד הצבא רודולף היכּל קיים ביקור עבודה בבריטניה. הצבא אמור ליהנות מתמיכה מסיבית של ארה"ב ומדינות נוספות, אך יש גורמים לבנונים שסבורים כי מוטב אם היכל יסיים את תפקידו בגלל כישלונו בהליך פירוק הנשק באזור שמדרום לנהר הליטאני. הצבא כולל כ-95 אלף חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים. התקציב עומד על מיליארד דולר בשנה, פחות מחיזבאללה. חשוב מכך, כ-40% מסדר הכוח הם חיילים שיעים, שספק אם יפעלו מול הארגון. כמו כן, חלק מהקצינים משתפים פעולה עם חיזבאללה ומעבירים לו מידע מודיעיני רגיש. עד עכשיו, הצבא פיזר את ההפגנות של חיזבאללה וקרא לשמור על הסדר הציבורי. בכל מקרה, ספק רב אם הצבא הלבנוני מסוגל להכריע את חיזבאללה.

גורם צבאי לבנוני אמר לערוץ MTV כי "צבא לבנון אינו נתון להערכה של אף גורם. כל מה שמופץ בשם בכירים ישראלים לגבי 'טיהור הצבא מגורמים שלא נאמנים לממסד' - אינו נכון וראוי לגינוי. כל אנשי הצבא נאמנים לממסד ולמולדת כולה, וגאים להשתייך לכל גרגר מאדמתה".

העדה הנוצרית

סמיר ג'עג'ע, מנהיג המפלגה הנוצרית הגדולה בפרלמנט ("הכוחות הלבנוניים"), עדיין לא אמר את דברו בנוגע להסכם. עם זאת, במפלגתו כבר בירכו על המהלך. חבר הפרלמנט נדים ג'מייל הצהיר כי לבנון חזרה למסלול הנכון וקבעה משוואה חדשה, לפיה דווקא פירוק הנשק של חיזבאללה יוביל להשבת אדמות. לדבריו, מהלך זה מפורר את הנרטיב האיראני, שניסה לקחת קרדיט על אפשרות הנסיגה. בכל הנוגע למצב הפנימי, ג'עג'ע עצמו הדגיש לאחרונה כי חיזבאללה לא מסוגל להפיל את הממשלה ואם אנשיו יצאו לרחובות, אז יש אנשים מהמחנה הנגדי שיכולים לצאת בתגובה. אולי היה זה רמז לכך שגם לג'עג'ע יש חמושים משלו.

מלבד "הכוחות הלבנוניים" וסיעות אחרות בעדה המארונית שעוינות את חיזבאללה, בגזרת המפלגות הנוצריות שניהלו איתו בריתות נשמעו קולות אחרים. ג'ובראן באסיל, יו"ר "הזרם הפטריוטי החופשי" בפרלמנט, אמר כי ההסכם "יהיה מועיל אם כל הזכויות שלנו יוחזרו, אבל זה יהיה מסוכן אם מדובר במתכון למלחמת אזרחים. כולם חייבים להימנע מליפול למלכודת הזאת, ולא לדחות באופן גורף כל מסלול לשחרור האדמות, לחיזוק המדינה ולכינון שלום". אפילו סולימאן פרנג'ייה, המועמד לשעבר לנשיאות שהורץ על ידי חיזבאללה, בחר לשמור על שתיקה, אולי בגלל הסנקציות האמריקניות שהוטלו נגדו.

העדה הסונית

בקרב המוסלמים הסונים בלבנון, בולטים שני פוליטיקאים בכירים שקידמו את ההסכם וזכו לגיבוי של מדינות המפרץ. הגורם הראשון הוא כמובן ראש הממשלה נוואף סלאם, שהפך לדמות השנואה על תומכי חיזבאללה. בהפגנות בביירות פעילי הארגון קראו בלעג: "נוואף הציוני". סלאם נפנף את טענות חיזבאללה בדבר "ויתורים בחינם", ואמר שכל מה שלבנון התחייבה אליו נכלל כבר בהסכם טאיף, שסיייע לסיים את מלחמת האזרחים שנות ה-90, ובהסכם הפסקת האש מ-2024.

הגורם השני הוא פואד מח'זומי, חבר פרלמנט, איש עסקים ונציג מחוז ביירות. מח'זומי בירך על ההסכם והדגיש כי הצלחת התהליך תלויה בפירוק הנשק של חיזבאללה. מח'זומי לא הסתפק בכך, ובחודשים האחרונים עמד בראש מהלך לאיחוד הנציגים הסונים בפרלמנט סביב עמדה התומכת במסלול המשא ומתן שקידמה הממשלה. יתר על כן, הוא קידם יוזמה, שאומצה על ידי הממשלה, להכריז על פירוז הנשק הבלתי חוקי במרחב ביירות.

העדה הדרוזית

באופן מעניין, סקר שפורסם לאחרונה בערוץ "אל-ג'דיד" העלה פער משמעותי בין העמדות של בני העדה לבין מנהיגיה. הדרוזים בלבנון תומכים ברובם בהסכם עם ישראל ובפירוק הנשק של חיזבאללה, אולי כתוצאה מהסיוע הישראלי לדרוזים בסוריה מול המשטר האסלאמיסטי. מנגד, המנהיג המרכזי בעדה, ווליד ג'ונבלאט, עדיין מתייצב לצד המחנה השיעי והציר האיראני. מבחינתו, יש להעדיף את מסלול המגעים בין איראן לארה"ב על פני המסלול הישיר מול ישראל. ג'ונבלאט אף ביקר את הסכם המסגרת וטען כי "מה שבולט לעין בהסכם הזה, שהוא תלת-צדדי בצורתו וחד-צדדי בתוכנו, הוא היעדר מוחלט להסכם הודנה (הפסקת אש זמנית)".