בתחילת גלי המחאה שהובילו למהפכה האסלאמית באיראן ב־1978, בלטו צעירים פעילים שהובילו את ההפגנות נגד משטר השאה. הם לבשו ז'קטים צבאיים בסגנון סרטי הפעולה של התקופה, לא היו מגולחים ולעיתים הזכירו במראם את אנשי המהפכות הסוציאליסטיות בדרום אמריקה. הם היו הראשונים לקרוא את סיסמאות המחאה, וההמונים הצטרפו אליהם.
הצעירים הללו כונו "חזבאללהי" – אנשי "מפלגת האל". בהמשך הם פרצו לבסיסי צבא השאה, אספו נשק וניהלו קרבות מול הכוחות שנותרו נאמנים למלך. לאחר ניצחון המהפכה הם היו בין הגורמים שהקימו את הבסיג' – כוח המתנדבים העממי – ואת משמרות המהפכה, שהפכו עם השנים לאחד ממוקדי הכוח המרכזיים באיראן, הן בדיכוי פנימי והן בקידום פעילותה האזורית של הרפובליקה האסלאמית.
רבים מאותם פעילים הגיעו משכבות חברתיות נמוכות או מהאוניברסיטאות, שם נחשפו לרעיונות סוציאליסטיים ואסלאמיסטיים שהשפיעו על תפיסת עולמם ועל חלקם במהפכה.
אלא שמאחורי הסיפור הזה הסתתר פרט בעל משמעות היסטורית רחבה יותר. לפי מקורות שונים, חלק מראשי הזרם ה"חזבאללהי" הגיעו כבר בשנות ה־70 למחנות של אש"ף בדרום לבנון, שם עברו הכשרות צבאיות ונחשפו לרעיונות של מאבק מזוין ו"התנגדות". בין השמות המוכרים כיום ניתן למנות דמויות שהפכו בהמשך לבכירי משמרות המהפכה והממסד הביטחוני האיראני.
עבור אותם צעירים, לבנון שימשה מעבדה ללימוד שיטות גרילה וארגון פוליטי־צבאי, שנועדו לשרת בהמשך את המהפכה בתוך איראן. לאחר עלייתו של האייתוללה רוחאללה חומייני לשלטון, חלק מאותם אנשי מהפכה הפכו לאנשי משמרות המהפכה והיו מעורבים בביסוס ההשפעה האיראנית בלבנון.
מכאן, לפי תפיסה זו, נולד גם הקשר ההדוק בין המשטר האיראני לבין חיזבאללה. הארגון הלבנוני לא נתפס רק כשלוח אזורי של טהרן, אלא כתוצר של מערכת יחסים היסטורית, רעיונית ואישית שנרקמה עוד בטרם המהפכה האסלאמית הצליחה.
במהלך השנים הפך חיזבאללה מארגון גרילה מקומי לכוח צבאי משמעותי, המצויד בארסנל טילים נרחב וביכולות מבצעיות מתקדמות. מבחינת איראן, הארגון שימש זרוע מרכזית בהקרנת השפעה אזורית ובמאבק מול ישראל וגורמים מערביים.
לכן, לטענת כותב הדברים, בעוד שאיראן עשויה לגלות גמישות בסוגיות שונות במסגרת משא ומתן בינלאומי – ובהן תוכנית הגרעין או היבטים מסוימים של תוכנית הטילים – קשה לראות אותה מוותרת על חיזבאללה. מבחינת המשטר, מדובר בנכס אסטרטגי ובחלק מהמורשת המהפכנית שעליה נשענת זהותו.
לפי גישה זו, חיזבאללה אינו רק בעל ברית של איראן, אלא חלק בלתי נפרד מהמבנה האידיאולוגי והביטחוני שבנתה הרפובליקה האסלאמית מאז 1979. משום כך, כל ניסיון לצמצם את כוחו של הארגון בלבנון מחייב, לטענת הכותב, התמודדות עם מוקדי הכוח וההשפעה של המשטר האיראני עצמו.
בני סבטי הוא מומחה לאיראן במכון INSS וממייסדי דובר צה"ל בפרסית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו