מזכר ההבנות בין ארה"ב למשטר האסלאמיסטי באיראן מסתמן כמסמך דיפלומטי דל ובעל תוקף קצר.
על פי פרסומים זרים, במשך 60 הימים שיחלו להיספר בשישי הקרוב, האמריקנים אמורים להסיר את המצור הימי, האיראנים אמורים לאפשר שיט חופשי במצר הורמוז ובמזרח התיכון אמורים לחדול אש. לאיראן יתאפשר למכור נפט כמו לפני המלחמה, והיא תוכל לזכות בהקלות נוספות בתנאים מסוימים. בקיצור, סביר למדי שבסוף החודשיים הללו הצדדים ישובו לנקודת האפס: משמרות המהפכה שוב ישבשו את השיט, ממשל טראמפ יגיב בחידוש המצור ימי ומעגל המתיחות יתחדש.
מבחינת ישראל, מדובר בדיל מאכזב אפילו אם אין זה סוף פסוק. נושא הגרעין נדחה למגעים שלא ברור אם יניבו הסכמות. השלטון בטהרן לא נדרש לעצור את הסיוע לארגוני טרור שעומד על מיליארדי דולרים, או אפילו להקפיא את שיקום מערך הטילים הבליסטיים. יתר על כן, לדמויות המפתח החדשות – המנהיג מוג'תבא חמינאי והגנרלים אחמד ווחידי ומוחסן רזאדי – הוענקה הזדמנות להתבסס במוקדי הכוח. ואכן, חסידי האייתוללות נשלחו כדי להרתיע את הציבור האיראני ובממשלת פזשכיאן הצהירו על מחויבות להחלטות חמינאי הבן. אם המלחמה לא תחודש, קשה לראות תרחיש שיציבות המשטר מתערערת.
בגזרת העולם הערבי, קטאר מסתמנת כמנצחת הגדולה. למרות יחסיה המפוקפקים עם חמאס, בחישתה בענייני מדינות זרות וסדרת פרשות שחיתות, בדוחא הוכיחו שהם לא איבדו את השפעתם על המדיניות האמריקנית ועל ציר הג'יהאד. פעם אחר פעם נמצאה בבית הלבן האוזן הקשבת למאמצי התיווך של האמירות האסלאמיסטית. בטהרן תמיד שמחו לקבל את המשלחות של דוחא. כך נבלמה בהצלחה הקריסה של הפסקת האש. אין זה מפתיע שבתקופה שבין סיום המלחמה באפריל להכרזה על מזכר ההבנות, קטאר היתה בין המדינות היחידות במפרץ שלא ספגו שיגורים.
מדינות אחרות במועצת שיתוף הפעולה במפרץ (GCC) כמו סעודיה ואיחוד האמירויות התיישרו כמובן עם ההכרזה על המזכר. מלכתחילה, בריאד ובאבו דאבי הטילו ספק גדול ברצינות הכוונות של ממשל טראמפ להפיל את המשטר האיראני ולהביא להחלפתו. עוד בעשור הקודם, מנהיגיהן חוו אכזבה ממדיניות המטוטלת של ארה"ב בכל הנוגע לזירה התימנית ולתוקפנות האיראנית במפרץ שלא זכתה למענה ראוי. לכן מדינות המפרץ העדיפו לנקוט בהבלגה יחסית על שיגורי הטילים והכטב"מים ולתמוך במסלול הדיפלומטי. האיומים של טראמפ על הציוויליזציה האיראנית לא עשו עליהן רושם.
המפסידה הגדולה בעולם הערבי היא מדינת לבנון. בתוך מספר שעות, מזכר ההבנות הוביל לצמצום נוסף בתקיפות בדרום לבנון ולחזרה חלקית של האוכלוסייה לכפרים ולעיירות. ב-2 במארס חיזבאללה הציב חמש מטרות: הפסקת התקיפות של ישראל, נסיגה של צה"ל, חזרת האוכלוסייה, הסכם לשחרור עצורי חיזבאללה ותהליך שיקום לאומי. מדינת לבנון מחזיקה באותן מטרות בנוסף לתוכנית פירוק הנשק הבלתי חוקי וחתימת הסכם שביתת נשק עם ישראל.
בשלב הזה, המזכר עם איראן קידם את השגתן של שתיים מחמש המטרות האלה לפני שבכלל נחתם. חמור מכך, כרגע המשקולת האמריקנית מונעת מהדרג המדיני בישראל לצאת למתקפה נרחבת להכנעת חיזבאללה. אפילו תקיפה ממוקדת בדאחייה על מפקד בדרג ביניים של הארגון עוררה מתיחות מול טראמפ.
גם אם ישראל תשיג הסכם עם השלטון הלבנוני, במצב הנוכחי יהיה קשה לביירות לאכוף אותו על חיזבאללה. הצבא הלבנוני עדיין מוגבל ביכולותיו וארגון הטרור לא הוחלש במידה מספקת. המשמעות היא שהערוץ האיראני העקיף הצליח להביא להתקדמות משמעותית יותר ביישום הדרישות הלבנוניות לעומת הערוץ הישיר בוושינגטון. במובן הזה, דווקא ארה"ב, שהסכימה לכלול את לבנון במזכר ההבנות מול איראן, פגעה במעמדם של הגורמים בביירות שתמכו במשא ומתן ישיר עם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו