הסכם טראמפ-איראן? בישראל מסמנים שלושה תרחישים - אחד גרוע במיוחד

בהודעה האיראנית על כך שתשתתף במונדיאל שייערך בארה"ב, היה הרבה מעבר לעניין ספורטיבי נטו. מדובר בעדות נוספת לרצונן של המדינות לסיים את המלחמה - עוד לפני האירוע העולמי הגדול של הקיץ הקרוב.

איראן, כדרכה, העמיסה על הודעתה פרטים ותנאים, אך אלה היו חשובים פחות מהשורה התחתונה: הנבחרת הלאומית תגיע לארה"ב, ככל הנראה לאחר שקיבלה אישור וערבויות מוושינגטון.

אפשר להניח שהדבר קרה לאחר מגעים בין הצדדים, בתיווכו של נשיא התאחדות הכדורגל העולמית, ג'יאני אינפנטינו, ידידו הקרוב של הנשיא טראמפ. השניים, כך נראה, אינם מעוניינים שמשהו יעיב על החגיגה הגדולה שהם מתכננים - ובוודאי לא מלחמה.

ישראל מול סדר יום עולמי משתנה

אלו חדשות רעות נוספות עבור ישראל, שלומדת שוב כי סדר היום העולמי - וגם זה של הנשיא טראמפ - שונה משלה.

בימים האחרונים המשיך טראמפ לזגזג בין הושטת יד לאיומים, אך נראה כי התארכות הפסקת האש מצננת את נכונותו לשוב ללחימה. גם לחצים פוליטיים וכלכליים מבית, לצד ביקור מתוכנן בסין, משפיעים על עמדתו. במקביל, יועציו מתקשים לגבש תכנית מבצעית שתבטיח את השגת היעדים המרכזיים - הגרעין האיראני ופתיחת מיצרי הורמוז.

על רקע זה גובר בישראל החשש כי טראמפ יגיע להסכם בעייתי עם איראן - כזה שייתן מענה חלקי בלבד לסוגיות שבמחלוקת, אך יחזיר לטהרן כוח משמעותי וכספים גדולים. גורמים בכירים מעריכים כי מדובר באופציה הגרועה מבין שלוש האפשרויות שעל השולחן: חידוש הלחימה, הפסקת אש קבועה ללא הסכם, או הסכם כולל. לדבריהם, שתי האופציות הראשונות עשויות, בסבירות גבוהה, לקרב את נפילת המשטר האיראני, בעוד האופציה השלישית דווקא תחזק אותו ותעניק לו מרחב חסינות משמעותי.

הסכם חלקי, כך לפי ההערכות בישראל, לא ייתן מענה מלא לסוגיית הגרעין - הן בהיבט של הוצאת האורניום המועשר מתחומי איראן והן במניעת חזרה עתידית להעשרה. גם הכנסת המתקנים הגרעיניים לפיקוח הדוק צפויה להיות חלקית בלבד. בנוסף, סוגיות ייצור הטילים והסיוע ל"פרוקסי" האזוריים צפויות לקבל מענה מוגבל אם בכלל.

איראן אף מתעקשת לכלול בהסכם את לבנון ואת חיזבאללה - כלומר למנוע מישראל לתקוף את הארגון בעתיד. סוגיה זו נחשבת קריטית לא רק לעתיד חיזבאללה והיחסים בין ישראל ללבנון, אלא גם לביטחון תושבי הצפון.

החזית הצפונית: שחיקה מתמשכת ללא הכרעה

בינתיים נמשכת הלחימה בצפון ללא הישגים משמעותיים לשני הצדדים. בישראל אמנם התגאו בשבוע שעבר בחיסול מפקד כוח רדואן בחיזבאללה, אחמד בלוט, אך השפעת החיסול על השטח מוגבלת.

חיזבאללה הוכיח בעבר יכולת שיקום מהירה - גם לאחר חיסולים של בכירים נוספים – והוא רחוק כיום מהעוצמה הצבאית שהחזיק ערב המלחמה. עיקר פעילותו מתמקדת בניסיונות לפגוע בכוחות צה״ל ולהטריד את יישובי הצפון.

הימשכות המערכה והיעדר פתרונות לתושבי מרחב הגבול מגבירים את החשש לעזיבה רחבה בקיץ הקרוב, בעיקר של משפחות. קריית שמונה כבר איבדה כמחצית מתושביה, ורבים מהנותרים ממתינים לפתרונות חינוכיים בערים אחרות לפני שיקבלו החלטה על עתידם.

זהו מצב דברים בלתי סביר, הנתפס כאות קלון על הממשלה, שגם השבוע תמשיך לעסוק בכנסת בסוגיות שנויות במחלוקת כמו חוק ההשתמטות מגיוס, ניסיונות להצר את פעילותם של כלי התקשורת וניסיונות לפגוע במערכת המשפט, במקום לדאוג לבעיות הבוערות באמת - הצפון, אנשי המילואים, יוקר המחיה ועוד.

המאבק על מינוי ראש המוסד והוויכוח המשפטי

במקביל לעיסוק הביטחוני בזירות הלחימה, תעקוב מערכת הביטחון השבוע מקרוב אחרי הדיון בבג"ץ בעניינו של המיועד לראשות המוסד, רומן גופמן.

בניסיון להגן על המינוי, תקף ראש הממשלה בנימין נתניהו את חוות הדעת החריפה של יו"ר הוועדה לאישור מינויים בכירים לשעבר, השופט אשר גרוניס, בפרשת הפעלתו של הנער אורי אלמקייס. נתניהו, כך נטען, ביקש לשים את עצמו מעל מערכת המשפט ומעל שאלות של טוהר מידות. עם זאת, משפט אחד שלו בלט במיוחד: "האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ובידיו בלבד".

ראוי לזכור את דבריו אלה גם בסוגית האחריות לשבעה באוקטובר, שממנה מנסה נתניהו לחמוק כבר כמעט 1,000 ימים.