שבעו מאשליות: הסעודים חוששים מהשינויים האזוריים, ומטפחים מדיניות חוץ שמרנית

בסעודיה שבעים מאשליות. החלומות על מזרח תיכון חדש התחלפו בדבקות במדיניות חוץ שמרנית עם מעט סיכונים ככל האפשר. זה נכון לישראל וזה נכון לאיראן. בכל זאת, בעשור האחרון הממלכה למדה על בשרה שלושה שיעורים שנצרבו היטב.

ראשית, אי אפשר לסמוך על מתק השפתיים של טהרן. למרות ההתעקשות של המשטר האיראני שאין לו רצון לפתח נשק גרעיני, מעשיו מוכיחים אחרת. המתקנים המבוצרים, האורניום המעושר, מערך הטילים הבליסטי, שלוחי הטרור, חוליות המתנקשים – כל אלה לא מעידים על שאיפה ליציבות אזורית, אלא בדיוק על ההיפך. כפי שנסיך סעודי ניסח זאת: מדובר בפרויקט התרחבות שמאיים על המזרח התיכון.

שנית, אי אפשר לסמוך על הקהילה הבינלאומית. בעשור הקודם, סעודיה הובילה קואליציה אזורית כדי להילחם בארגון הטרור של החות'ים. מערכה שהתחילה בתקווה למגר את האיום אחת ולתמיד, הידרדרה מהר מאוד למשבר הומניטארי ולמאות אלפי הרוגים. בעולם לחצו על סעודיה וזו נאלצה להגיע להסכם הפסקת אש שברירי.

שלישית, ממשל טראמפ נוטה לעוט על פתרונות חצי אפויים, שבסופם סעודיה משלמת בכסף מזומן. זה קרה ב-2019, כשהמתיחות במפרץ הפרסי נגמרה בתקיפת של מתקני הנפט בממלכה. זה קרה גם לאחרונה כשארה"ב וישראל יצאו למבצע צבאי רחב היקף. איראן פשוט הגיבה בשיגור של מאות טילים וכטב"מים למדינות המפרץ וגרמה נזק אדיר לתשתיות אנרגיה חיוניות.

על הרקע הזה, בריאד מודאגים מהסתירות בהתנהלות האמריקנית. מצד אחד, נשיא ארה"ב מאיים במחיקת איראן מעל המפה, ומצד השני מאריך את הפסקת האש ושיחות התיווך בפקיסטן. כך שמבחינת הסעודים, לכאורה לא ברור מה יותר גרוע: מזכר הבנות צר ומחורר שיותיר את האזור עם משטר איראני קנאי ואגרסיבי או סבב צבאי נוסף, שיתמקד בחיסולים ובתקיפת תשתיות, ויהווה קדימון להסלמה הבאה. בכל תרחיש, האיום האיראני על המפרץ לא יוסר. ועדיין, נראה שבית המלוכה נוטה לאופציה הראשונה.

שאלת "היום שאחרי"

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן היה שמח לראות את משטר האייתוללות נופל, אבל בריאד מודאגים משאלת היום שאחרי המלחמה. עיראק היא משל הולם. האמריקנים יצאו למבצע קרקעי והפילו את שלטונו של סדאם חוסיין אחרי שכבש את כווית. והנה, במהלך המלחמה האחרונה, מיליציות פרו-איראניות ביצעו שיגורים לעבר מדינות המפרץ. האיום בגבולות לא הוסר, אלא עבר שינוי צורה: משלטון דיקטטורי מיליטריסטי למדינה חלשה, שלא מסוגלת למנוע שיגורי טילים משטחה.

מכאן שקיים חשש בקרב הסעודים כי התמוטטות איראן לא תוביל ליציבות כלשהי, אלא למלחמת אזרחים. מאבק דמים שבו כל פלג קיקיוני יהפוך לסולטן של המפרץ בעיני עצמו ויחסום את מצר הורמוז. כבר עכשיו קיים קושי להגיע להסדר כלשהו עם טהרן בגלל הסרבנות של בכירי משמרות המהפכה.

בסעודיה מסבירים זאת בכך שהאיראנים חוששים יותר מהסכם שיחליש אותם ויעורר פילוג פנימי, מאשר מסבב צבאי נוסף. מסיבה זו, בממלכה דווקא מעדיפים את המסלול הדיפלומטי בפקיסטן. כך המשטר אמנם ישרוד, אבל בצורה מוחלשת. לפי ההיגיון הסעודי, ככל שטהרן תהיה חלשה יותר, כך היא תהיה פחות פנויה לעסוק בתחזוק שלוחי הטרור ופרויקט הגרעין. משאלת לב? מבחינת הסעודים אין אלטרנטיבה יותר טובה.