בדרך להסכם? הדילמה של איראן - והדד ליין האמיתי שיש לטראמפ

בעוד העולם עוצר את נשימתו לקראת שריקת הפתיחה של המונדיאל ב-11 ביוני, במימי מצר הורמוז מתנהל משחק מסוג אחר לחלוטין. עבור נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, המגרש בנחליאלי (מקסיקו) או בטורונטו אינו רק זירה שמושכת מיליארדי צופים, אלא גם “שעון חול” פוליטי שהולך ואוזל בקצב מואץ. הנשיא האמריקני, שמתעב תיקו כמעט כמו גירעון מסחרי, מבקש להכריע את המערכה מול איראן - ומהר.

טראמפ אינו יכול להרשות לעצמו מלחמה פתוחה במפרץ: תרחיש כזה עלול לטלטל את מחירי הנפט, לערער את השווקים ולהציג את ארה"ב כמעצמה שמאבדת שליטה - דווקא ברגע שבו היא מבקשת לשדר עוצמה ויציבות. גם אם הדרך לשם תדרוש ממנו ויתורים לא פשוטים במונחים אמריקניים.

ההיסטוריה מלמדת כי אירועי ספורט אינם רק משחקים. לעיתים הם מטשטשים שיקול דעת ומזרזים החלטות דרמטיות. “מלחמת הכדורגל” בין אל סלבדור להונדורס ב-1969, לדוגמה, המחישה כיצד הפסד על הדשא יכול להצית עימות צבאי. גם אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 תרמה לתחושת ביטחון מופרזת בברית המועצות, רגע לפני הסתבכותה באפגניסטן. טראמפ מבקש מונדיאל נטול רעשי רקע של מכליות בוערות ומחירי אנרגיה מזנקים; בטהרן, לעומת זאת, מהמרים כי הרצון האמריקני ביציבות יאפשר להם להשיג יתרון - גם אם “בנבדל”.

הדילמה האיראנית: התקפלות או הסלמה

המשטר בטהרן ניצב בפני צומת דרכים. הימנעות מוויתור עלולה להוביל לתגובה אמריקנית חריפה, ייתכן אף במתכונת של “מכה אחת וגמרנו” - תקיפה כירורגית רחבה על תשתיות אנרגיה, תוך שמירה על המצור הימי.

בתרחיש כזה, פגיעה בתחנות כוח, בארות נפט ומתקני התפלה עלולה לערער את הכלכלה האיראנית במהירות. מערכות המדינה ייכנסו ללחץ, נאמנויות ייסדקו, והציבור - החי תחת משטר המבוסס במידה רבה על פחד, עלול להתחיל לערער על יסודותיו. קריסה כלכלית חריפה עשויה להוביל לגל עריקות ואף לפתוח פתח להפיכה צבאית.

מן העבר השני ניצבת האפשרות להסכם - מעין גרסה משודרגת של JCPOA, עם הארכת תוקף. אלא שגם כאן קיימת ספקנות עמוקה: החשש הוא כי איראן תמשיך לקדם את תוכניתה הגרעינית מאחורי הקלעים, תוך ניצול הקלות בסנקציות. יעדה האסטרטגי, לפי תפיסה זו, הוא השגת חסינות גרעינית בסגנון פקיסטן או צפון קוריאה - מצב שבו עצם ההחזקה בנשק גרעיני מרתיעה כל תקיפה חיצונית.

"מוד קרבלה": כשהאידאולוגיה גוברת על ההיגיון

המורכבות מתעצמת בשל אופייה הפנימי של ההנהגה האיראנית. היא אינה מקשה אחת, אלא מערכת מפוצלת שבה למשמרות המהפכה תפקיד מרכזי. גורמים אלו פועלים לעיתים מתוך תפיסה אידאולוגית עמוקה, השואבת השראה מקרב קרבלה במאה ה-7 - סמל להקרבה טוטלית גם מול סיכויים אפסיים.

במציאות כזו, מוות אינו בהכרח כישלון אלא ערך. תפיסה זו מקשה על ניהול משא ומתן במונחים מערביים של עלות מול תועלת. בעוד שבמערב מדובר בחישוב קר, עבור חלק מההנהגה בטהרן מדובר בכלי מיקוח שמבוסס גם על נכונות להקרבה קיצונית.

עם זאת, אם איראן תצליח להגיע להסכם שיוביל להסרת סנקציות - אפילו חלקית, היא עשויה להשיג הישג אסטרטגי משמעותי. הזרמת מיליארדי דולרים לכלכלה המקומית תעניק למשטר חמצן חיוני, תייצב את המערכת הפנימית ותאפשר חזרה הדרגתית ליעדים ארוכי הטווח.

ההזדמנות והסיכון

המצב הנוכחי מציב חלון הזדמנויות נדיר: משטר איראני תחת לחץ כלכלי כבד, מול נשיא אמריקאי שמעוניין בהישג מדיני מהיר. אך כל החלטה - בין אם תקיפה ובין אם הסכם, טומנת בחובה סיכונים משמעותיים.

ויתור מהיר מדי עשוי להיתפס כהענקת חבל הצלה למשטר, בעוד הסלמה עלולה להצית עימות אזורי רחב. בין המגרש במונדיאל למצר הורמוז, השעון מתקתק - וההכרעה מתקרבת.