האותיות הקטנות: הסכם במפרץ לא מבטיח שקט בגזרה הצפונית

בעוד עיני העולם נשואות לוושינגטון לציוץ הבא של הנשיא טראמפ ביחס להסכם המתגבש עם איראן, יש סוגיה בוערת לא פחות משאלת גורל הגרעין או הסרת הסנקציות: מה יהא מעמדו של חיזבאללה בלבנון ביום שאחרי ההסכם?

עבור ישראל, ולא רק תושבי הצפון, זהו אפילו מוקד הדיון המרכזי, משום שלמרות ההכרזה על הפסקת אש לפני כשלושה שבועות המלחמה נמשכת והיא אף מורגשת היטב ביישובים הקרובים לגבול הלבנוני.

"ציר ההתנגדות"

מן העבר השני, בעיניים האיראניות, חיזבאללה איננו רק ארגון צבאי מקומי אלא נכס אסטרטגי, מנגנון הרתעה מול ישראל, וראש החץ של "ציר ההתנגדות". משום כך, כל הבנה אמריקנית־איראנית עתידית עשויה להשפיע באופן ישיר על דפוסי הפעולה של הארגון ועל המלחמה המתמשכת בינו לבין ישראל.

הצהרות בכירים איראנים בשבועות האחרונים ממחישות היטב את הזיקה בין המו"מ בין טהרן לוושינגטון לבין הזירה הלבנונית. ב־29 באפריל הדגיש שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, בפני יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, כי "הפסקת התוקפנות של המשטר הציוני נגד לבנון" הושגה במסגרת ההבנות בין הרפבוליקה האסלאמית לארה"ב. הוא גם הוסיף שהסוגיה תזכה לעדיפות בכל מהלך מדיני של איראן מול ארה"ב.

איראן למעשה מבקשת לקשור בין כל הסדר עתידי במפרץ לבין ריסון הפעילות הישראלית בלבנון, ובכך להבטיח את שרידותו האסטרטגית של חיזבאללה

דברים דומים פרסם ביום שני האחרון דובר משרד החוץ האיראני, אסמאעיל בקאאי. בהודעתו הוא הדגיש כי "חיזבאללה וההתנגדות הלבנונית הם מקור גאווה ללבנון, לעולם הערבי ולאומה האסלאמית", והוסיף כי "הפסקת המלחמה בכל החזיתות, כולל בלבנון, היתה אחת מההבנות שהושגו במסגרת הסכם הפסקת האש של 19 באפריל". ולכן, בכל הסכם איראני־אמריקני "יש להביא בחשבון גם את סוגיית סיום המלחמה בלבנון".

שתי ההצהרות הללו הופכות על פיה את הפרשנות בדבר נטישה איראנית, כביכול, של חיזבאללה. מבחינת איראן, יש זיקה ישירה בין המו"מ על עסקת גרעין וסיום המלחמה במפרץ לבין לבנון וחיזבאללה: השניים הם חלק בלתי נפרד מעסקה אזורית רחבה יותר, שמשאירה בידי האיראנים יכולות השפעה בארץ הארזים, אבל גם מנוף לחץ, וחמור מזה - איום על ישראל. איראן, למעשה, מבקשת לקשור בין כל הסדר עתידי במפרץ לבין ריסון הפעילות הישראלית בלבנון, ובכך להבטיח את שרידותו האסטרטגית של חיזבאללה.

בחיזבאללה מרוצים

ואכן, מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם נשמע מאוד מעודד בנאום שנשא ב־4 במאי. קאסם הבהיר כי בעיני חיזבאללה "אין הפסקת אש בלבנון, אלא תוקפנות ישראלית־אמריקנית מתמשכת", ולכן הארגון אינו רואה עצמו מחויב לרגיעה. כמו כן, הוא קרא לכלל הפלגים הפוליטיים בלבנון שלא "לנעוץ סכין בגבה של ההתנגדות... ולא לשרת את מטרות האויב", היינו - לנהל מו"מ עם ישראל ולקדם את המהלך של פירוק חיזבאללה מנשקו.

דבריו של קאסם נגעו ללא ספק בנקודה רגישה מאוד וטראומטית בקרב הלבנונים: החשש מעימות פנימי שיוביל למלחמת אזרחים. קאסם מודע לפחדים הללו, אבל מעלה אותם במיוחד כאשר ברקע עומדת שאלת מעמדו הצבאי של חיזבאללה בלבנון לצד המו"מ הלבנוני־ישראלי. לכן, גם בהקשר זה מבקשים תומכיו בתקשורת לגבות את מהלכי חיזבאללה.

"כל הסכם שייחתם על ידי ראשי השלטון הנוכחיים (בלבנון) עם ארה"ב, עם ישראל, או עם כל גורם אחר, לא יוכל להחזיק מעמד ללא הסכמת חיזבאללה", כתב ב־4 במאי אבראהים אל־אמין בעיתון "אל אח'באר". הוא גם הוסיף כי "אם עאון ייפגש עם נתניהו, הוא לא יהיה עוד נשיא לבנון, אלא נשיא שנכפה על העם הלבנוני בכוח הכיבוש האמריקני־ישראלי. לא תהיה לגיטימציה לכל מה שיאמר או יעשה, והוא לא יעניין אף אזרח לבנוני".

בסופו של דבר, המלחמה בין ישראל לחיזבאללה הפכה לחלק ממערכת אזורית רחבה בהרבה. אם ייחתם הסכם בין וושינגטון לטהרן, הוא לא יסיים בהכרח את הלחימה בלבנון, אך הוא עשוי לשנות את כללי המשחק: ישראל תיגרר לעימות מוגבל (בשל ההנחיות מוושינגטון) עם סיכונים גבוהים לשחיקה. בכך הופכת לבנון לזירה שבה נבחנת לא רק עוצמתו של חיזבאללה, אלא גם יכולתה של איראן לתרגם הישגים דיפלומטיים להשפעה אסטרטגית אזורית.