המלכוד של חיזבאללה והספקנות במפרץ: השאלות הפתוחות של הפסקת האש

הפסקת האש הזמנית בין המשטר האיראני לישראל ולארה"ב מציבה את חיזבאללה במלכוד אסטרטגי. בתחילת המלחמה, מזכ"ל ארגון הטרור נעים קאסם הציב מטרה לחזור למצב של 6 באוקטובר 2023. בנאומיו הוא העלה שלוש דרישות מרכזיות: הפסקת התקיפות התדירות בלבנון, נסיגת כוחות צה"ל והחזרת ציבור תומכיו לכפריו בדרום המדינה.

אם חיזבאללה יהיה מחויב להסכם של איראן, הרי שהוא יאלץ לסגת מהתנאים האלה. אבל אם הארגון לא יהיה מחויב להסכם, הוא מציב את עצמו לבד מול ישראל. מרכז תשומת הלב שלה תעבור אליו על כל המשתמע מכך. במקרה הטוב, קאסם יזכה ל"חזית תמיכה" של החות'ים בתימן עם שיגורים בודדים מעת לעת.

בה בעת, ההסכם עשוי להעמיק את חוסר האמון במפרץ כלפי ארה"ב. פעם נוספת העולם החופשי הוכיח שאין לו פתרונות סדורים לאיום האיראני. במקום לחתור להפלת משטר האייתוללות, ממשל טראמפ מצמץ ראשון. זה התחיל בחסינות המוזרה שניתנה לפוליטיקאים בכירים בטהרן. הטענה הייתה שצריך "לשמור מישהו שאפשר לדבר איתו".

הגישה הזו חשפה שממשל טראמפ לא באמת מתכוון להפיל את משטר הטרור. זה המשיך בהיסוס לגבי האי חארג ותעשיית הנפט, והסתיים בעמדות פתיחה למו"מ, שאינן כוללות את שאלות שלוחי הטרור האזוריים ומערך הטילים הבליסטיים. אם מישהו תוהה מדוע הנסיכויות היססו לחבור למערכה, זו אחת הסיבות: ההבנה שבוושינגטון מספקים כיום הסדרים חצי-אפויים ולא יהיו שם כדי לחלץ אותם.

תם עידן האשליות של מדינות המפרץ

אנוואר גרגש, יועצו של נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, כבר התייחס להסדר פוטנציאלי עם טהרן בימים האחרונים. בתגובה להצעה שפרסם שר החוץ האיראני לשעבר ג'וואד זריף, הבכיר האמירותי הבהיר כי היא מתעלמת מהאיום של אלפי טילים בליסטים וכטב"מים. בבוקר שאחרי הפסקת האש הזמנית, גרגש סיכם: "איחוד האמירויות ניצחה במלחמה ששאפה להימנע ממנה וניצחה בהגנה הלאומית. היום אנחנו פונים לנהל נוף אזורי מורכב עם ידע מדויק יותר ויכולת מבוססת יותר להשפיע ולנסח את העתיד". בדבריו היה רמז לכך שתם עידן האשליות בנוגע לטהרן. המאמץ לשמור על קשרים דיפלומטיים עם משטר האייתוללות לא הצליח להגביל את התגובה האיראנית.

ניכר שקיימת ספקנות רבה בעולם הערבי בנוגע למו"מ שצפוי להתחיל ביום שישי. טהרן הציגה עשר נקודות שלא בטוח כלל שארה"ב ומדינות האזור יוכלו לקבל. נתחיל מכך שארה"ב ומדינות ערב הדגישו בהצהרותיהן כי מצר הורמוז צריך להיות פתוח באופן מלא וללא הגבלות. זאת לעומת הדרישה לשליטה מסוימת ולגביית עמלות של המשטר האיראני.

בטהרן גם דורשים להפסיק את התקיפות נגד חיזבאללה, בעוד בישראל הודגש כי הן יימשכו. לכך מצטרפות התביעות האיראניות להמשיך ולהחזיק במצבור האורניום, להסיר את הסנקציות נגדה ולהסיג את הכוחות האמריקניים מהמזרח התיכון. עמדת הפתיחה הזו מקשה על השגת הסכם קבע בתוך שבועיים, הגם שייתכן והפסקת האש תתארך מעת לעת.

ההכרעה על הצלחת המלחמה תצטרך להמתין

ובכל זאת, יש שתי מדינות שרושמות לעצמן ניצחון דיפלומטי במלחמה האזורית: מצרים ופקיסטן. מאמצי התיווך שלהן חיזקו את מעמדן ואת חשיבותן בעיני כל השחקנים האזוריים. המדיניות העניות האלו יצפו לגב כלכלי מנסיכויות הגז והנפט אחרי שהשיגו עבורן הפוגה מהמתקפה האיראנית.

בקהיר ובאסלאמאבאד שררה מבוכה בתחילת המלחמה. מצד אחד, במדינות המפרץ ציפו מהן לנקוט עמדה רטורית ומעשית לטובתן אחרי שנים של סיוע ישיר ועקיף לצד הסכם הגנה בין סעודיה לפקיסטן. מצד שני, התייצבות מוחלטת שלהן נגד המשטר האיראני הייתה מרחיבה את היקף ההסלמה. שתי המדינות בחרו בתמיכה הצהרתית במפרציות תוך המשך חילופי המסרים מול טהרן. התנהלות שספגה לא מעט ביקורת, אבל השיגה תוצאות.

ולבסוף, מרחפת שאלת עתיד המשטר האיראני. השבועיים הקרובים יהיו שעת מבחן לדיווחים בדבר מצבו של המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי. האם השליט החדש אכן רק נפצע באורח קל, או שהוא מצוי בתרדמת במצב קשה. כך או כך, ההכרעה בוויכוח על הצלחת המערכה (או כישלונה) תיאלץ להמתין. איש לא ידע לחזות את קריסת משטר אסד בסוריה בעקבות תבוסת חיזבאללה ב-2024.

המכות שהונחתו על התשתיות הביטחוניות, הצבאיות והכלכליות של שלטון האייתוללות עשויות להאיץ את תהליך השקיעה בכאוס פנימי. מנגד, קיים כמובן החשש שמשמרות המהפכה יתעצמו צבאית כדי להיערך לסבב הבא, ויצליחו לשקם את התשתיות שנפגעו תוך דיכוי כל זיק של התנגדות. במצב כזה, המלחמה הבאה תהיה רק עניין של זמן.