איראן דורשת מפקיסטאן שינויים בהצעת הפסקת האש שלה, ובראשם הפיכת הפסקת האש לקבועה ותקפה גם ללבנון, בתמורה להסרת האיום האירני על הורמוז. יחד עם זאת, האיראנים הודיעו לפקיסטאן כי פתיחת המצר אינה מסירה מהשולחן את הדרישה לדמי מעבר מהמיכליות והאוניות השטות בו.
ההצעה הפקיסטאנית, אחת מכמה הצעות שהעלו מדינות מהאזור, לא עונה על הדרישות האמריקניות הבסיסיות, ונתקלת בהתנגדות עזה הן מצד מדינות המפרץ הסובלות ממתקפות אירניות יומיומיות והן מצד ישראל.
ארצות הברית דורשת בתמורה להפסקת האש - לבד מפתיחה מלאה ללא תנאים של הורמוז - גם הסכמה מראש לסגירה מוחלטת של פרויקט הגרעין הצבאי, הגבלות על הטילים והפסקת התמיכה והסיוע לארגוני הטרור האזוריים. איראן לא מוכנה לדון בסוגיות האלה בטרם תחל הפסקת אש, ובנוסף דורשת פיצויים על נזקי המלחמה המוערכים בעשרות רבות של מיליארדי דולרים. היא משתמשת בנימוק הזה כדי לדרוש את דמי המעבר בהורמוז.
המוקד עובר לעורקי התחבורה המרכזיים
לפי כמה גורמים מדיניים ודיפלומטיים באזור ובארה"ב, השיח ברובו המכריע מתקיים בהחלפת מסרים דרך פקיסטאן טורקיה ועומאן. במקביל למגעים המדיניים הללו הצבא האמריקני וישראל מתכוננים להמשך והחרפת התקיפות על איראן לאחר תום האולטימטום שהאריך טראמפ עד השעה שלוש הלילה שעון ישראל.
בימים האחרונים הייתה התלבטות באשר לבנק המטרות המיועד לתקיפה העצימה הצפויה. סוגיית תחנות הכוח עמדה במוקד וכן מתקני נפט מרכזיים של איראן. בישראל היום דיווחנו כי בשיחות בין נשיא ארה"ב טראמפ למנהיגי מדינות המפרץ, העלו אלה את החשש כי איראן תגיב במתקפות ישירות על מתקנים אזרחיים חיוניים במיוחד כמו תחנות כוח, מתקני התפלת מים (המספקים את רוב תצרוכת המים במפרציות) ובשדות ומתקני הנפט.
בנוסף, פגיעה בתחנות כוח, תהווה פגיעה ישירה בכל האזרחים באיראן, כאשר לרבים ממתקני השלטון יש גנרטורים עצמאיים שיקטינו את הפגיעה במשטר. ככל הידוע, בשל החשש הזה המוקד יעבור לעורקי תחבורה מרכזיים, גשרים כבישים ראשיים ומסילות רכבת. דובר צה"ל בפרסית הוציא כבר אזהרות לאזרחי איראן להימנע מנסיעה ברכבות לקראת תקיפה צפויה. שיתוק צירי התחבורה מתיישב היטב עם האמירה של טראמפ בדבר החזרה לעידן האבן.
התעשייה שהוחבאה בתוך האקדמיה
מוקד שני של תקיפות הוא מפעלים ותעשיות דו-שימושיים, המשמשים את איראן בהיבטים צבאיים בכסות של מפעלים אזרחיים, מכוני מחקר ואוניברסיטאות.
במשך עשרות שנים, הרפובליקה האסלאמית טשטשה בכישרון רב את הגבול בין תחומים אזרחיים לצבאיים ושזרה אותם למארג אחד. כך למשל אחד ממכוני המחקר שהופצצו, מכון פסטר, עסק במחקר וייצור של כלי נשק ביולוגיים וכימיים. הוא הוגדר כבר בעבר על ידי ממשלות זרות כמכון צבאי יישומי ולכן הוחרם.
מכון אחר באוניברסיטה בטהראן עסק במחקר לייזר ופלאזמה לכאורה אזרחיים, בפועל שימש כתשתית מחקרית ויישומית לתעשיית הטילים והגרעין. עוד מטרה שכבר הופצצה ונמצאת עדיין בבנק המטרות, היא תעשיית הפלדה של איראן במובארכה ובחוזסטן, שייצרו רכיבים חשובים לתעשיית הטילים והכטב"מים, לתרמילי טילים ולשלדות מטוסים של מזל"טים.
הקבוצה השלישית בבנק המטרות, נמצאת שם מהרגע הראשון של המלחמה והיא החיסולים של בכירי המשטר. במישור הזה נחלו ישראל (בעיקר) וארה"ב הצלחות עצומות, כשהאחרון שבהם היה מג'יד ח'אדימי, ראש המודיעין של משמרות המהפכה.
ח'אדימי ישב בצומת של שתיים מהפונקציות הרגישות ביותר של המערכת: שמירה על משמרות המשמר מפני הסתננות וניהול זרוע המודיעין שעסקה בדיכוי המחאה. על ראשו הציבה ארה"ב פרס של 10 מליון דולר.
המבוקש הבכיר שעוד נותר
המטרה הגדולה ביותר שעל הפרק הוא מוחמד ואחידי, מפקד המשמרות הנוכחי ומי שמחזיק בעמדות הניציות המונעות את ההתקדמו למו"מ לסיום המלחמה. ואחידי הצליח להתחמק מיותר מנסיון חיסול אחד, ולפי הערכות הוא מסתתר בבונקרים שנבנו, ממש כמו בעזה, מתחת לבתי חולים בטהראן.
חג פסח שני אמור להכיל שלב מכריע במלחמה הנוכחית, ותוצאות הפעולות יובילו להחלטות להמשך המערכה. ההמשך הזה אמור לתת משקל ללחץ הכלכלי על משמרות המהפכה, ניתוק צינורות הכסף שלהם, שאמור להביא להחלשה סופית שתסיר את רוב האיום על האזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו