זה לא עוד עימות - זה קרב על פניו של המזרח התיכון

העימות המתמשך בין ישראל לאיראן חשף חלקים גדולים בציבור הישראלי למציאות אזורית רחבה יותר - מציאות שבה פועלות גם מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC).

מועצה זו, שהוקמה בשנת 1981, כוללת את איחוד האמירויות, סעודיה, כוויית, קטאר, בחריין ועומאן. באופן רשמי היא נועדה לחזק שיתוף פעולה כלכלי, פוליטי וביטחוני בין המדינות החברות. בפועל, מאז הקמתה, היא גם מהווה מסגרת אזורית שנועדה להתמודד עם האיום האיראני. אולם ההתמודדות עם איראן איננה רק עניין של ביטחון או מאזן כוחות. במובנים רבים מדובר בעימות עמוק יותר - עימות בין שתי תפיסות עולם לגבי עתידו של המזרח התיכון.

מן הצד האחד ניצבת גישה המבקשת לקדם מודרניזציה אזורית תוך שמירה על מסורת. גישה זו שמה דגש על פיתוח כלכלה מתקדמת, חדשנות טכנולוגית, השקעה בחינוך ושילוב בכלכלה הגלובלית.

איחוד האמירויות הפכה בעשורים האחרונים לאחד הסמלים הבולטים של תפיסה זו. המדינה השקיעה משאבים עצומים בבניית מרכזים פיננסיים, בפיתוח תעשיות טכנולוגיות וביצירת אזורי סחר בינלאומיים המחברים בין אסיה, אירופה ואפריקה.

מן הצד השני ניצבת האידיאולוגיה המהפכנית של המשטר האיראני, האייתוללות. אלה חיים על פי חוקי השריעה, המקדמת תפיסה דתית־פוליטית רדיקלית המבקשת להרחיב את השפעתה באמצעות שלוחות אזוריות וערעור יציבותן של מדינות במזרח התיכון.

"אנחנו לא טרף קל"

במובן זה, העימות האזורי איננו רק בין מדינות, אלא בין שני מודלים שונים של עתיד: מודל של פתיחות, פיתוח כלכלי ושיתוף פעולה אזורי, מול מודל של קיצוניות אידיאולוגית, בידוד ועימות מתמשך.

איחוד האמירויות מציגה מודל ייחודי באזור. מדובר במדינה שהצליחה בתוך זמן קצר יחסית לבנות חברה יציבה ובטוחה, שבה חיים ופועלים יחד אנשים מעשרות לאומים ודתות שונות. מי שמבקר במדינה נחשף לחברה המדגישה סולידריות, סדר ציבורי, כבוד הדדי ושאיפה מתמדת להתקדמות.

גם בתחום החינוך בחרה המדינה להשקיע באופן משמעותי. רבים מבני הדור הצעיר באמירויות התחנכו באוניברסיטאות מובילות בעולם וחזרו עם ידע, ניסיון וראייה גלובלית. במקביל, החברה האמירותית שומרת על זהותה הערבית ועל המסורת המקומית - שילוב שאינו מובן מאליו באזורנו.

נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד אל־נהיאן, ביטא זאת לאחרונה בהתבטאות נדירה: "איחוד האמירויות היא מדינה אטרקטיבית, איחוד האמירויות היא מדינה יפה (ג'מילה), איחוד האמירויות היא מודל לחיקוי.

אבל אני אומר לאויבינו - שהחזות שלנו לא תטעה אתכם, לאיחוד האמירויות יש עור עבה והבשר שלו וטעמו הוא רע, אנחנו לא טרף קל ויש לנו מחויבות לשמור על אזרחינו ועל מדינתנו". מדברים אלה עולה שמדינתו אולי מציגה לעולם פנים של פתיחות ושגשוג, אך מאחורי חזות זו עומדת גם נחישות להגן על ביטחונה ועל עתידה.

עבור ישראל, הקשרים עם איחוד האמירויות ועם מדינות המפרץ הם בעלי משמעות אסטרטגית רחבה. הסכמי אברהם אינם רק הישג דיפלומטי. הם פתחו בפני ישראל אפשרויות לשיתוף פעולה כלכלי, טכנולוגי ואסטרטגי עם אזור שהיה במשך עשרות שנים מחוץ להישג ידה.

דוגמה בולטת לכך היא יוזמת המסדרון הכלכלי IMEC, שנועדה לחבר בין הודו, איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל, ולהסתיים בנמל חיפה. אם תתממש במלואה, יוזמה זו עשויה ליצור נתיב סחר חדש בין אסיה לאירופה ולשנות את המפה הכלכלית של האזור.

לעיתים נדמה כי בישראל עדיין לא הפנימו עד כמה עמוקה השותפות האסטרטגית המתפתחת עם מדינות המפרץ. האמירותים הם חריפי שכל, והם לעולם לא ישכחו מי עמד לצידם ומי לא. בישראל יש צורך להעמיק בהבנת הרגישות המיוחדת של היחסים עם איחוד האמירויות. הצעד האמיץ שנקטו האמירויות במסגרת הסכמי אברהם לא התקבל בקלות בעולם הערבי.

חלק מהמדינות מבקרות אותו בפומבי, ואחרות אף מממנות קמפיינים להשפעה על דעת הקהל נגד האמירויות. מדובר במערכת יחסים עדינה ומורכבת שלא ניתן לבחון אותה דרך פריזמה מערבית בלבד, והגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בישראל יפנימו את עומק המורכבות שביחסים הללו.

המאבק על פניו של המזרח התיכון אינו רק מאבק צבאי. זהו מאבק על הכיוון שאליו יילך האזור כולו. האם יבחר בדרך של שיתוף פעולה, חדשנות ויציבות - או ימשיך להיגרר למעגלים של קיצוניות ועימות.

הברית המתהווה בין ישראל למדינות המפרץ, ובראשן האמירויות, מציעה תקווה אמיתית למסלול הראשון.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומומחה ליחסים בינלאומיים.