מלחמה טובה להם: המהלך הלא צפוי של משטר האייתוללות

בימים האחרונים המשטר האיראני מנסה לשנות את הנרטיב של המלחמה ולהציג עצמו כחסין, מחזיק מעמד ושבכלל האינטרס שלו טמון בהמשך המלחמה: הוא מצליח לארגן הלוויות המוניות של גנרלים ובכירים שחוסלו, המסר הראשון של המנהיג החדש מתפרסם וגורם לכל העולם לדון בו ולתהות על מצבו ועל המשכיות המשטר שכעת בעיניהם יותר מובטח. במקביל המשטר מצליח לקיים את תהלוכות יום ירושלים העולמי שבעצמו יזם מיד אחרי המהפכה ב 1979, ולמרות שרבים מתומכיו מדירים רגליהם מהתהלוכה שעלולה גם לדעתם להפוך למטרה של הפצצות ישראל וארה"ב, הוא מצליח לשדר עוצמה.

הגדילו לעשות ערוצי הטלוויזיה של המשטר האיראני כשהציגו את המשך התהלוכה ואת השתתפות בכירי המשטר כמו הנשיא, השופט העליון, מזכיר מועצת ההגנה ואחראי על ניהול המלחמה לאריג'אני ועוד, גם כשהיו הפצצות בקרבתם. אפילו היה נדמה שכשברגע ההפצצה, הבכירים נשארו במקום וצעקו יחד עם קהל תומכיהם ''אללה אכבר, המשטר הוא חזק מתמיד''.

ואז ביום שבת המשטר האיראני פרסם פרט מוזר ולא צפוי: גופתו של הבכיר הביטחוני של המשטר שמחאני נמצאה אך ללא ראשו. ולכן הגופה נקברה בצורה חסרה. במבט ראשון הפרט הזה נראה מגוחך או מזעזע ולא נחוץ, אך למשטר האיראני ולמשמרות המהפכה יש אינטרס נסתר בפרסום, שנעוץ באחד המרכיבים היסודיים של המהפכה האסלאמית: הסבל הגופני הוא מרכיב חשוב בהיסטוריה השיעית, ועל המאמינים לסבול ולהתענות כפי שסבלו האבות המייסדים של השיעה – עלי ובניו חסן וחסין. במקרה של האחרון, הוא גם איבד את ראשו בקרב כרבלא במלחמה של המעטים-70 איש מול רבים-20 אלף חיילים סונים שבראשם עמד המלך הרשע יזיד.

כך בעצם, דרך הפעולות והפרסומים האלה, המשטר מנסה לאסוף את עדר תומכיו מחדש ולשלהב אותם ולגרום להם לחשוב שהם חיילים בצבא הקודש שנלחמים בכופרים, ושלא משנה אם יחיו או ימותו, הם יזכו בחיי הנצח כפי שזכו לפי האגדות, חיילי צבא אמאם חוסיין שכולם חוסלו ונשחטו.

ככל שהתיאורים קשים יותר, כך הסיכוי לגייס המוני שטופי מוח גדול יותר. ככל שבמקביל לתהלוכות פרו משטריות מתרחשות הפצצות והמשתתפים אינם בורחים לכל עבר ולא מייצרים תמונת ניצחון לישראל ולארה"ב, בעצם הם מנצחים (בדיוק כמו שהם מבחינתם, מנצלים את תמונות ריצת הישראלים לממ"ד וכיבוד ערך החיים לטובת התעמולה שלהם וקידום נרטיב הניצחון עבורם).

לכן ייתכן שהמלחמה הגיעה לשלב שמשרתת את הנרטיב המעוות והמוטעה של המשטר האיראני, לטובת גיוס תומכיו ואיסוף העדר התועה. למרות שהמנהיג לשעבר עדיין לא נקבר מחשש שהטקס יותקף, והמנהיג החדש, אם בכלל חי, נמנע מלהופיע, התעמולה הפכה להיות חלוצת המלחמה והמנהיגה של המערכה. לצורך כך גורמי המשטר ברשת מנסים אפילו לגייס את החגים הלאומיים והפרה-איראנים כמו חג האש ביום ג' הקרוב ואת ראש השנה האיראני-נורוז שחל ב-21 במרס, לטובת גיוס ההמון למלחמת הקודש של הקומץ שעדיין מנהל את המשטר נגד מה שהם מכנים "הכופרים נציגי החושך".

לכן לצד פגיעה במשגרי טילים ומערכי עוצמה צבאית, יש להתמקד בפגיעה קשה בגופי תעמולה, רשות השידור האיראנית, ארגונים שעדיין מצליחים לייצר פוסטרים, סרטונים או קריאות לתהלוכות בעד המשטר, כדי לנטרל את הנרטיב של המשטר שמבטיח ניצחון קרוב, או מזכיר את קרב השיעים נגד הסונים ובכך מצדיק את הפגיעה במדינות הערב במפרץ הפרסי.

בלי התעמולה, המשטר האיראני יהיה ללא פנים, שכן המנהיג החדש, מוג'תבא, נמנע מלהופיע, אבל גם ללא קול שיקדם את תחושת חוזק ושרידות המשטר (שגורם גם לחלק מהחוקרים במערב לטעון כי המשטר האיראני בלתי מנוצחת).

כמו המשטר הנאצי, התעמולה היא סם החיים של המשטר, וככל שהקולות המקדמים את נרטיב המשטר יושתקו מוקדם יותר, גם על חשבון פגיעה בתכנית הטילים והגרעין, כך הניצחון יגיע מהר יותר.