כ-10% מאוכלוסיית איראן הם בני העם הכורדי, אחת מקבוצות המיעוט הגדולות במדינה, לצד האזרים, הערבים והבלוצ'ים. רוֹזְ'הֶלָאט, ה"מזרח", כך נראה האזור בשפתם - ומוזהה על ידי משקיפים מהצד ככורדיסטאן האיראנית.
בשבוע האחרון הם הפכו, לפי הדיווחים, לאחד הקלפים המרכזיים בידי ישראל וארצות הברית במאמץ להפיל את משטר האייתולות האכזרי. השיח התקשורתי הגיע לשיאו בערב יום רביעי, עם דיווחים כי החלה פלישתם של אלפי לוחמים כורדים מעיראק לתוך שטחה של איראן.
אך בכורדיסטן העיראקית, הגובלת עם איראן, מקבלים את הדיווחים בזהירות. ״אין חברים מלבד ההרים״, אומר חמד, איש פשמרגה, הכוח הצבאי של האזור האוטונומי הכורדי בעיראק ותושב העיר דוהוק במזרח המדינה, ומזכיר את האימרה הכורדית הוותיקה שמשמעותה שאי אפשר להישען על בעלי ברית. ״תראה מה קרה לנו לפני פחות מחודשיים בסוריה, אחרי שבמשך שנים הכורדים ברוז׳אווה (אזור מערב כורדיסטאן/ מזרח סוריה) סייעו לאמריקנים להביס את דאעש, החיילים של טראמפ השאירו אותם להתמודד לבדם עם הג׳יהדיסטים של ג׳ולאני״, הוא אומר במרירות.
אלפי לוחמים בקואליציה
בשבוע שקדם לפרוץ המלחמה, ב-22 בפברואר, הכריזו חמש מפלגות כורדיות-איראניות, הפועלות מהאזור האוטונומי של כורדיסטן העיראקית, על הקמת ״הקואליציה של הכוחות הפוליטיים של כורדיסטן האיראנית״ (CPFIK). מטרתה המוצהרת היא הפלת המשטר האיראני והשגת עצמאות או אוטונומיה לכורדים באיראן. מאז פרוץ המלחמה הכריזה הקואליציה כי היא מתאמת החלטות פוליטיות וצבאיות במשותף, וקראה לכוחות הצבא האיראני הפרוסים באזורים הכורדיים להתנתק מ״שרידי הרפובליקה האסלאמית״.
מבחינה צבאית, אומדנים עצמאיים מעריכים את כוחן המשולב של המיליציות בין 5,000 ל-8,000 לוחמים. אלפים מהם מתכנסים כעת באזורים ההרריים בסמוך לגבול איראן-עיראק, עוברים אימונים ונערכים לפעולה. לפי מקורות כורדים, הם מצוידים בנשק קל בלבד ותלויים בתמיכה אווירית של ארה״ב וישראל לכל מבצע משמעותי. הקבוצות האלה מושרשות היטב באיראן פנימה, וקבוצות לוחמים קטנות פועלות גם בתוך איראן.
למרות הדיווח האמור, שנראה שהיה בעיקרו לוחמה פסיכולוגית בניסיון ללחוץ על המשטר האיראני ולבדוק את תגובתו, היערכות לפעולה צבאית מצידם של הכורדים ברורה: במהלך השבוע האחרון הופצצו באינטנסיביות מתקני משמרות המהפכה באזורים הכורדיים. בדיווח האחרון של סוכנות הידיעות רויטרס נטען כי מטרת ההפצצה היא לסייע להשתלט על הערים אושנבייה ופיראנשהר במערב המדינה וכי השיחות בין ישראל לקבוצות הכורדיות-האיראניות נמשכות כשנה, ולפי מקורות כורדים, כוחות המיליציה מספקים מודיעין ממוקד לארה״ב ולישראל. בדיווחים אחרים נמסר כי ה-CIA פועל לחמש את הקבוצות לקראת אפשרות של פעולה.
במשמרות המהפכה נראה שלוקחים את האיום ברצינות. התקוממות רחבה במחוזות הכורדיים עשויה לשאוב כוחות ממרכזי האוכלוסייה באיראן, למנוע מהם להטיל את חיתתם על המפגינים ולאפשר להתקוממות. זאת לפני כמובן דריסת הרגל הקרקעית לארה״ב וישראל וההישג לכורדים שעשויה לגרום הצלחה צבאית. בשבוע האחרון פתחו משמרות המהפכה — ולצידם המיליציות הפרו-איראניות — בהתקפה קשה על הכורדים בעיראק, במה שנהפכה להיות החזית הסמויה מהעין התקשורתית של המערכה.
"שומעים את הפיצוצים"
מוחמד, פעיל אזרחי ועיתונאי עצמאי המתגורר בסולימאניה שבאזור האוטונומי הכורדי בעיראק, מתאר אווירה של מתיחות גוברת באזורי הגבול. ״באזורים מסוימים ניתן לראות טילים, כטב״מים ולוחמים, ולשמוע את קול הפיצוצים״, הוא אומר. לדבריו, תושבי מערב כורדיסטן באיראן שמגיעים לאזורי הגבול מתארים תנאי חיים קשים, מחירים גבוהים ואבטלה בתנאי מלחמה — אך גם תקווה לשינוי גדול.
״אנשים רבים עזבו את הערים לכפרים, בעיקר אלה שגרים בקרבת מתקנים צבאיים וביטחוניים של המשטר״, הוא מוסיף. לדבריו, כוחות הביטחון האיראניים מפעילים לחץ כבד ובודקים טלפונים ניידים של אזרחים, בעוד שהאינטרנט והקווים הטלפוניים נותקו באזורים רבים.
מוחמד מתאר הכנות צבאיות קדחתניות לקראת פעולה. ״התרגילים הצבאיים והאימונים התגברו במחנות המפלגות. מספר צעירים כורדים חזרו מאירופה ומאמריקה והצטרפו לקבוצות״, הוא אומר. לדבריו, גם לוחמים שפעלו במזרח סוריה חזרו בעקבות הסכמי הפסקת האש עם משטר א-שרע. ״כמה מחבריי היו ביניהם, והם חזרו והצטרפו למפלגות. אין למדוד את כוחן של המפלגות לפי מספר הכוחות והנשק הנוכחי בלבד. העומק והשורשים שלהן נמצאים בתוך מזרח כורדיסטן, והן יכולות לגייס אלפי אנשים בזמן קצר״.
לפי דיווח ה״וושינגטון פוסט״, טראמפ הציע לכורדים ״כיסוי אווירי נרחב״ ותמיכה אמריקנית תמורת פעולה נגד המשטר. הנשיא האמריקני היה ישיר: ״הכורדים חייבים לבחור צד במאבק הזה — או עם אמריקה וישראל, או עם איראן״, כך ציטט בכיר כורדי את דברי טראמפ בשיחה עם מנהיגי האזור האוטונומי מסעוד ברזאני ומנהיג כורדי-איראני. ביום חמישי הוסיף טראמפ כי יהיה זה ״נפלא״ אם הכורדים יחצו את הגבול.
"משחק מסוכן"
אולם בעיני הכורדים הדילמה גדולה והסכנה שבכישלון עצומה. ״זו הזדמנות היסטורית, אבל תמיד קיים הסיכון של רצח עם נגד הכורדים באיראן — הן מהממשלה הנוכחית והן מממשלה עתידית״, אומר מוחמד. ״לכן הציפייה הכללית בקרב פעילים פוליטיים ומנהיגים היא שלא לפעול ללא ערבויות ברורות וכתובות. אבל בו בזמן, אף אחד לא רוצה לפספס הזדמנות זהב״.
חמד, איש הפשמרגה מדוהוק, מוסיף: ״זה משחק מסוכן, אבל האפשרות שהמשטר האיראני יקרוס יכולה להביא איתה יותר אוטונומיה וזכויות לתושבי מזרח כורדיסטן ולעזור לנו לאחד את העם שלנו בקשרים של שפה, תרבות ומסחר״. ובכל זאת הוא מוסיף: ״אם ההנהגה שלנו תקרא לי להגן על כורדים, לא משנה איפה הם נמצאים, אני אקח את הנשק שלי ואבוא״.
הדילמה לא פחות קטנה גם עבור האזור האוטונומי בעיראק - שהשיג את הכמעט-מדינה שלו בדם, יזע ודמעות. הקשר ההיסטורי העמוק של הכורדים עם ישראל וארה״ב, שנרקם לאורך עשרות שנים, הופך אותם לשותפים טבעיים בעיני וושינגטון וירושלים - אך גם למטרה. ״יש חשש רב שהמחוז ייגרר לסכסוך״, אומר מוחמד. ״בגדד מחזיקה בברז של משכורות עובדי האזור, וכל שיבוש בשליחתן פוגע ישירות בתושבים. מעבר לכך, הקבוצות הקשורות לאיראן מנסות ליצור חוסר ביטחון באזור, וההסתה שלהן נגד הכורדים רק הולכת ומתגברת. הפחד הזה נראה בבירור בתקשורת, ברשתות החברתיות ובהצהרות הרשמיות של רשויות האזור״.
"עצמאות מלאה"
למרות האיחוד הפוליטי של הקבוצות הכורדיות האיראניות, המחלוקת העקרונית ביניהן שמלווה את התנועה הלאומית הכורדית מאז ותמיד לא נעלמה. ״המטרות הטרוגניות — מאוטונומיה ופדרליזם ועד עצמאות מלאה״, אומר מוחמד. ״השיח הרשמי של רוב המפלגות נשאר במסגרת של איראן פדרלית, אבל גופים רבים בתוך המפלגות דורשים עצמאות. הדיון הנוכחי הוא יותר מעשי: איך לשלוט באזורים הכורדיים ולבסס מעמד שיהיה מוגן בתמיכה בינלאומית, בדיוק כמו אזור הטיסה האסורה של 1991 שאפשר לכורדים העיראקים לבנות את האוטונומיה שלהם״.
לשאלה הזאת יש כמובן השלכות גדולות על האופוזיציה האיראנית בכללה. רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון, שהתגלה כמועמד להנהגה הזוכה לתמיכה עממית בקרב המוחים במדינה, פנה ישירות לקבוצות המיעוט בציוץ ב-X. הוא הבטיח להם שבאיראן חופשית לא יסבלו עוד מאפליה, וכי יוכלו ״לחיות בחופשיות תוך שמירה על זהותם״. אך בנשימה אחת הזהיר: ״עלינו להיות ערניים ומוכנים, ולמנוע מכוחות אופורטוניסטיים, אלה שנושאים עיניים חמדניות לאדמת איראן, לנצל את הרגע הזה״. הוא הוסיף כי הכורדים והמיעוטים הם ״חלק בלתי נפרד מהרקמה ההיסטורית והתרבותית של איראן, קהילות שעמדו תמיד כשומרי שלמות הטריטוריה שלנו״.
המשטר באיראן מאשים לא פעם את המפגינים ב״בדלנות״. במידה מסוימת זה ה״בוגי-מן״ שבו הוא נעזר כדי להסית חלקים מהאוכלוסייה נגד המוחים. עצם השיח על האפשרות לחזית קרקעית במערב המדינה עשוי לדחוף חלקים ״אחראיים״ יותר במערך הביטחוני האיראני לחצות את הקווים בשם ״האחריות הלאומית״, לפעול לסיום המערכה בתנאים האמריקניים כדי למנוע ״קריעה״ של חלקים מאיראן גופא.
״לדעתי, פרסום הדיווחים על הפלישה היה יותר ניסיון לבדוק את תגובת איראן״, אומר מוחמד. ״בדיוק אחריו התגברו מתקפות הטילים והכטב״מים על מפקדות המפלגות הכורדיות ואפילו על חלק מאזורי סולימאניה״. השאלה האמיתית, לדבריו, עדיין פתוחה: ״האם ארה״ב וישראל באמת רוצים ברית עם הכורדים, או שמסרו את זה לתקשורת רק ככלי לחץ על טהרן״.
רנג׳ד כהן, חבר בקהילה היהודית הזעירה של האזור האוטונומי ופעיל לשימור המורשת היהודית בכורדיסטן, מביא זווית נוספת: ״המיליציות השיעיות הפרו-איראניות הן הכוח שמוביל את הממשלה בבגדד כיום, והן מהוות איום מתמיד על האוטונומיה והחופש של הכורדים. הן איימו בעבר לפלוש לחבל, וייתכן שישתמשו בפעולה הצבאית בגבול איראן כתירוץ״. כהן מוסיף כי גם הקהילה היהודית הקטנה של האזור חשה את האיום: ״גם אנחנו, כיהודים וככורדים, זקוקים יותר מתמיד לתמיכה המוסרית של ישראל וארצות הברית״.