הירי הנואש חשף: מה מפחיד את טהרן באזרבייג'ן יותר מישראל?

על פי הדיווחים, אזרבייג'ן, מדינה שרוב אוכלוסייתה שיעית אך לא דתית, הותקפה על ידי כטב"מים איראניים אשר חצו את הגבול ופגעו בשטחה, בעיקר במובלעת נחצ'יבאן, בסמוך לנמל התעופה הבינלאומי שם. לפי הידוע, שני אזרחים לפחות נפצעו ונגרם נזק למתקנים, כולל למבני תשתית ואזורי מגורים. ממשלת אזרבייג'ן הוציאה הודעת מחאה רשמית ושיגרה דרישה להבהרה מיידית לשגריר איראן במדינה.

התקיפה מהווה עליית מדרגה נוספת בהסלמה שיזמו השלטונות באיראן בעקבות התקיפות של ישראל וארצות הברית עליה בשבוע האחרון. אחרי שתקף מטרות במדינות ערב הסמוכות, משטר האייתוללות חצה בהתקפה על אזרבייג'ן קו נוסף.

במקרה של תקיפת מדינות כמו בחריין, סעודיה, קטאר, כוויית או עומאן, עוד ניתן היה להצדיק את התוקפנות בטענה שבסיסי צבא אמריקאים נמצאים בתחומיהן, ושהם הסיבה והיעד לתקיפה. באזרבייג'ן אין בסיסים של ארה"ב. קיים שיתוף פעולה ביטחוני בין וושינגטון לבאקו, הכולל סיוע לאימונים, ציוד, פעילויות משותפות והסכמים אסטרטגיים, אך כל זה לא מצדיק את הפגיעה בשטחה הריבונית של אזרבייג'ן.

הבטן הרכה

בהקשר זה ברור לגמרי שאזרבייג'ן נתפסת בעיני טהרן כשחקן ביטחוני ופוליטי מרכזי, ובעלת ברית של ישראל. היחסים המיוחדים בין המדינה היהודית לבין אזרבייג'ן אינם סוד, והאיראנים השתוללו מכעס בכל עת שנחשפו עוד ועוד היבטים של הקשר ההדוק ביניהן. הם סירבו לקבל את המציאות, בה מדינה שיעית שכנה מרשה לעצמה לנהל כלפי ישראל מדיניות הפוכה למדיניות השטנה של משטר האייתוללות.

אזרבייג'ן פיתחה בעשורים האחרונים קשרים ביטחוניים וכלכליים הדוקים עם ישראל, כולל רכש טכנולוגיות צבאיות ושיתופי פעולה מודיעיניים. בטהרן רואים בכך חדירה של יריב מרכזי אל הבטן הרכה שלה. מבחינת המשטר, עצם האפשרות שישראל נהנית מדריסת רגל משמעותית במדינה שגובלת בה מהווה איום ביטחוני חמור. לכן הרטוריקה האיראנית כלפי באקו נוטה להאשים אותה בשיתוף פעולה עם “אויבי האסלאם” ובפגיעה ביציבות האזורית.

אלא שלשנאה שהקנאים מטהרן רוחשים לשכנה מצפון יש רבדים נוספים, עמוקים יותר מסוגיית הקשרים עם ישראל. העוינות אינה נובעת מאירוע נקודתי אחד, אלא מצירוף של גורמים היסטוריים, אתניים, דתיים וגיאו־פוליטיים.

ברקע ניצבת העובדה שבאיראן חיה אוכלוסייה אזרית גדולה מאוד - מיליוני אזרחים ממוצא אזרי, המרוכזים בצפון מערב המדינה. מבחינת השלטון בטהרן, כל התחזקות של זהות לאומית אזרית מעבר לגבול עלולה לעודד רגשות בדלניים או דרישות לאוטונומיה בתוך איראן עצמה. העצמאות והביטחון העצמי שמפגינה באקו נתפסים לעיתים כאיום פוטנציאלי על שלמותה הטריטוריאלית של איראן.

הניצחונות הצבאיים של אזרבייג'ן בעימותיה מול ארמניה חיזקו את מעמדה האזורי והעמיקו את שיתוף הפעולה שלה עם טורקיה. איראן, החוששת מהתחזקות הציר הטורקי-אזרי ומהשפעתו על מאזן הכוחות בקווקז, הביעה לא אחת התנגדות לשינויים גיאו־פוליטיים שעלולים לצמצם את השפעתה. התמרונים הצבאיים האיראניים סמוך לגבול האזרי בשנים האחרונות שימשו גם כאיתות הרתעתי.

אילהאם אלייב לא יבליג

העובדה שאיראן ואזרבייג'ן הן מדינות בעלות רוב שיעי רק מוסיפה דלק למדורת החשדנות ביניהן. באקו מקדמת מודל מדינתי חילוני, ומקיימת יחסים קרובים עם המערב. עבור משטר איסלאמיסטי קיצוני כמו זה השולט בטהרן, מדינה שיעית שאינה מאמצת את תפיסת “שלטון חכמי ההלכה” מהווה גם אתגר רעיוני.

וככל שהמודל של אזרבייג'ן עובד - והוא עובד מצוין - מפלס העוינות כלפיו מצד האייתוללות רק עולה. הצלחתה הכלכלית והמדינית של אזרבייג'ן עשויה להיתפס כהוכחה לכך שאפשר לקיים זהות שיעית מחוץ למסגרת המהפכה האסלאמית, ואת זה בטהרן מתקשים לבלוע.

ההחלטה האיראנית לשלוח כטב"מים לפגוע באזרבייג'ן מסגירה את החשש הממשי בטהרן מפני התמוטטות המשטר. זהו צעד נואש כמעט, שנועד לאיים על שכנתה ולגרום לה לפחד מפני הבאות, בתקווה שפחד כזה ישלח אותה - אולי - לבקש מוושינגטון לעצור את המלחמה מול משטר האייתוללות.

אולם, לתקווה האיראנית הזו אין סיכויים של ממש. אזרבייג'ן עצמה הכריזה מיד על זכותה להגיב לתקיפה בהתאם לצרכי ביטחון. התוקפנות של האייתוללות תדחוף את באקו אל חיקן של ארה"ב וישראל ורק תחזק את הנחישות של שלטונות אזרבייג'ן לשים את יהבם על וושינגטון וירושלים.

אחרי החיסול של עלי חמינאי נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב הביע את השתתפותו בצער האיראנים. עכשיו הוא יעשה הכל כדי שהצער הזה רק יגבר.