כאוס ומערבולת דמים: הקלף האחרון של המשטר האיראני

רבים במזרח התיכון קיוו השבוע לראות את משטר האייתוללות קורס כמגדל קלפים. במשך כמעט יובל הרפובליקה האסלאמית ניהלה מלחמות עקובות מדם, חתרה תחת שלטונות, מימנה ארגוני טרור, דחפה למרידות ומיררה את חייהם של עשרות מיליוני אזרחים. כעת רווח השיח בדבר עונש משמיים. בסוריה ובעיראק, בלבנון, בתימן ובסעודיה, יריבי המשטר חגגו את סופו של עלי חמינאי.

כעת הקלפים של המשטר הולכים ואוזלים. המתקפה על מדינות המפרץ מתבררת כשגיאה אסטרטגית. אלפי טילים וכטב"מים שוגרו לאזור מאיראן, אך רובם הושמדו על ידי מערכות ההגנה האווירית. קצב השיגורים נמצא במגמת ירידה גם שם, והלחץ הכלכלי והפסיכולוגי מתברר כמוגבל. יתר על כן, המדינות המותקפות מדגישות שהן שומרות לעצמן את זכות התגובה. גם אם נכון לעכשיו נוח להן שישראל וארה"ב עושות את העבודה - המשטר נותר חשוף בצריח לתקיפות מכיוונים חדשים.

אפילו הפעלת הפרוקסיז האיראניים לא מצליחה לבלום את המתקפה או ללחוץ על האמריקנים. הממשלה הלבנונית הודיעה על כוונתה לסלק מהמדינה כל חבר במשמרות המהפכה, והטילה חובת ויזה לכניסת איראנים - מהלכים שלא היה אפשר לדמיין לפני כשנתיים. גם בעיראק, המעורבות של המיליציות הפרו־איראניות הובילה לחידוש החיסולים והתקיפות נגדן.

אחת מתקוותיו האחרונות של המשטר האסלאמיסטי היא הפילוג בשורות האופוזיציה האיראנית. תומכי בנו של השאה, תנועות השמאל, התנועות הבדלניות של המיעוטים ועריקי הצבא לא בהכרח רואים עין בעין לגבי עתידה של המדינה. ראשית, קיימת מחלוקת בנוגע לשאלת האוטונומיות, שלמות הטריטוריה האיראנית ומנהיגי תקופת המעבר לקראת דמוקרטיה. שנית, ניכרות היריבות והחשדנות בין תומכי בנו של השאה לבין תנועות השמאל.

הפילוג הזה עלול להוביל למלחמת אזרחים, שתאפשר לכוחות האסלאמיסטיים להיאחז בקרנות המזבח. בלאו הכי במשמרות המהפכה לא יהססו לגרור את המדינה למערבולת דמים. מבחינתם, אם הם לא שולטים באיראן, אז מוטב שאף אחד אחר לא ישלוט. חשוב מכך, במקרה שאיבדו את השלטון, הם יוכלו להתבסס מחדש בדיוק מתוך הכאוס הזה.