חיזבאללה מנהל את הקרב על חייו - ולא מול ישראל

בעיצומה של המתקפה על איראן, ביום שני האחרון הצטרף ארגון הטרור חיזבאללה למערכה. כדי להבין את ההיגיון שמאחורי המהלך, יש להבחין בין שכבות הזהות השונות המרכיבות את הארגון.

לחיזבאללה כמה זהויות המתקיימות זו לצד זו תוך מתח פנימי. הראשונה, זהות דתית־תיאולוגית עם איראן השיעית־חומייניסטית, המעוגנת בעקרון שלטון חכם הדת. במסגרת תפיסה זו, חיזבאללה הוא כלי ליצוא המהפכה האסלאמית שמהווה מרכיב מרכזי בפרויקט האיראני של "מחנה ההתנגדות". עיקרון זה מעניק לגיטימציה למאבק הבלתי פוסק ב"שטן הגדול" - ארה"ב, וב"שטן הקטן" - ישראל.

הזהות השנייה היא עדתית - חיזבאללה מציג עצמו כמגן העדה השיעית בלבנון. לאורך עשרות שנים סבלו השיעים מדיכוי, מרדיפות ומהשפלה. הקמת חיזבאללה סיפקה לבני העדה מוקד ביטחון. מכאן שהארגון הוא לא רק זרוע צבאית של איראן, אלא גם תנועה פוליטית וחברתית לרווחת השיעים הלבנונים.

הזהות השלישית היא לאומית־לבנונית - בתחילת שנות ה־90 החל חיזבאללה להשתלב במוסדות המדינה. הנסיגה מלבנון ב־2000 והמלחמה ב־2006 ביצרו את מעמדו ככוח הצבאי היעיל היחידי שיכול להתמודד מול ישראל.

הפילוג הפנימי

אך בעוד חיזבאללה של עידן נסראללה היה המפלצת שמעבר לגדר, לאחר חיסולו בספטמבר 2024 עוצמתו נשברה. הנהגת ארגון הטרור מצויה בעיצומו של תהליך ארגון מחדש. בחירת נעים קאסם למזכ"ל משקפת מאמץ לריכוז סמכויות ולצמצום מוקדי כוח ותיקים. במקביל, הארגון מתמודד עם מחלוקת אסטרטגית בין שני מחנות: האחד פרגמטי, בהובלת קאסם, הדוגל בהפסקת אש ממושכת; והשני, המחנה הקיצוני־ניצי, מתנגד לוויתורים ומבקש לשמר עליונות צבאית.

המתחים בצמרת חיזבאללה מחלישים את יכולת קבלת ההחלטות של הארגון, שוחקים את היכולת לכפות קו אחיד ופוגעים בתיאום. מאבקי הכוח מערערים את הלכידות הפנימית, מצמצמים את חופש הפעולה ומקשים עליו להגיב במהירות.

וזהו בדיוק האתגר שמהווה מבצע "שאגת הארי" עבור חיזבאללה. הפילוג הפנימי ממחיש את סוגיית הזהות. לאחר חיסול חמינאי חיזבאללה גינה את הפעולה, קרא לה "פשע" והחל לשגר רקטות לעבר ישראל, כהפגנת נאמנות לאיראן ולמנהיגה העליון. אך חיזבאללה גם מודע להשלכות עליו ועל לבנון כולה, ולכן לא נכנס למערכה במלוא כוחו.

ההכרה בנזק התדמיתי שייגרם בזירה הלבנונית מקשה על תומכי הקו התוקפני לפעול ביד חופשית. במקביל, קיים לחץ מצד הנהגת המדינה להימנע מגרירת לבנון לעימות אזורי. בכך נחשף הפער בין מחויבות חיזבאללה לציר האיראני לבין האינטרס הלבנוני להישאר מחוץ למערכה.

ללא ספק, לתוצאות המלחמה באיראן תהיינה השלכות מרחיקות לכת. אם משטר האייתוללות יקרוס - צינור החמצן הדתי, האידיאולוגי והפוליטי ינותק, דבר שיפגע אנושות בתנועה ויצריך ממנה הסתגלות למציאות חדשה.

המערכה הנוכחית היא לא רק עימות צבאי, אלא גם רגע של הכרעה על זהות חיזבאללה: אם להישאר חוד החנית של המהפכה האסלאמית, או להפוך לשחקן לבנוני הכפוף לריבון המקומי - ממשלת לבנון. הכרעה זו תעצב את פני האזור לשנים קדימה.