השלב שבו המפרציות ידרשו מטראמפ לעצור - ומה תהיה תשובתו

מבצע "שאגת הארי" הוא שיתוף פעולה אמריקני-ישראלי, אבל יש לו גם צלע שלישית - מדינות המפרץ.

לקח לאיראנים רק שעות בודדות להתאושש ממתקפת הפתע, לפני שהגיבו בסדרה של שיגורי טילים וכטב"מים לא רק לעבר ישראל, אלא גם - ואפילו בעיקר - לעבר השכנות שלהן במפרץ. טילים איראניים התפוצצו בשדה התעופה של דובאי והשביתו אותו, כטב"מ השמיד תחנת מכ"ם מתקדמת של ארה"ב על אדמת בחריין (לקול צהלות הקהל המקומי), והדי פיצוצים נשמעו בבירת סעודיה, בעומאן ובכווית. משרד ההגנה של איחוד האמירויות מסר כי ב-12 השעות הראשונות למלחמה, איראן שיגרה לעבר המדינה 137 טילים ו-209 כטב"מים. ביומיים הראשונים, לפחות, ספגו מדינות המפרץ את מלוא נחת זרועה של איראן.

את כמות השיגורים הגדולה לעבר מדינות המפרץ אפשר להסביר בצורה טכנית: קל וזמין הרבה יותר לשגר טיל קצר טווח מאיראן לעבר דובאי או אבו דאבי, מרחק יריקה מעבר למפרץ, מאשר טיל בליסטי ארוך טווח לעבר ישראל. אבל הירי אל מדינות המפרץ טומן בחובו הרבה יותר מאשר פתרון פרקטי. זהו בראש ובראשונה מסר איראני למנהיגי הנסיכויות ברחבי מפרץ: אם לא תאלצו את ארצות הברית וישראל לעצור את המלחמה, דמכן בראשכן.

אל מול הלחץ הזה עומד ציפוף השורות, עליו עמל בחודשים האחרונים הנשיא האמריקני טראמפ. סביב מלחמת 12 הימים וסיום המלחמה בעזה, שלח טראמפ זרועות שהידקו עוד ועוד את הקואליציה שבנה מול הציר האיראני. מועצת השלום שלו מורכבת פחות או יותר מכל מדינות הסהר הערבי, עם נוכחות בולטת של מדינות המפרץ. אלו, לצד ישראל, הן בעלות הברית של אמריקה במלחמה הזו.

החיבוק האמריקני למדינות המפרץ היה הכרחי בכדי לרתום אותן למאמץ האזורי להפלת המשטר בטהרן, ולקראת המחיר שיאלצו לשלם עבורו. אם בסבב הקודם, ביוני 2025, מדינות המפרץ סייעו לישראל בהגנה ובמודיעין, ונפגעו בעצמן רק מירי תועה - כעת היה ברור שיהפכו לאחד הקורבנות העיקריים.

ואכן, מדינות המפרץ, אולי בצדק מבחינתן, לא מיהרו לתמוך במהלך. מבחינה כלכלית מלחמה היא בשורה רעה לעסקים, ומבחינה מדינית שאיפתן האזורית העיקרית היא ליציבות. בעוד ישראל דוחפת את טראמפ קדימה, לעבר איראן ותוכנית הגרעין שלה, הן ניסו למשוך את הנשיא לאחור, למשא ומתן.

באמצע ינואר, כשהמתח לקראת תקיפה הצטבר לכדי מאסה קריטית, הזדרזו בכירים בסעודיה, עומאן וקטר להרים טלפון לבית הלבן. על פי דיווחים בתקשורת הבינלאומית, מנהיגי מדינות המפרץ המבוהלים הפצירו אז בטראמפ שישהה את המתקפה שלו. ללחץ הצטרפה גם איחוד האמירויות, שביחד עם סעודיה הודיעה שלא תאפשר למטוסי ארה"ב לחלוף מעל שטחה בדרך לאיראן.

טראמפ, כך לפי תדרוכים שיצאו מוושינגטון, האזין להפצרות בקשב רב. הוא החליט להשהות את התקיפה, כביכול אך ורק לבקשת ידידיו מהמפרץ. יש לי סבלנות עבורכם, אמר. סביר להניח שטראמפ ידע כבר אז כי פניה של אמריקה למתקפה כוללת. סביר להניח גם שקיבל הערכות מודיעיניות, שבמקרה של מבצע אמריקני-ישראלי, איראן תגיב בעוצמה גם כנגד שכנותיה במפרץ הפרסי, כפי שאכן קרה. לטראמפ הייתה, אם כן, עבודה לעשות.

בחודש וחצי שחלפו מאז ינואר פעלו האמריקניים בשני מישורים, בכל מה שנוגע ליחסיהם עם מדינות המפרץ והכנתן לקראת המלחמה: מהפן הצבאי, הם הזרימו לאזור עוד ועוד סוללות הגנה אווירית, מהלך שמן הסתם העניק למקומיים יותר ויותר ביטחון.

המאמץ האמריקני השני נעשה במישור הדיפלומטי. יתכן מאוד שטראמפ, בשיחותיו עם מנהיגי המפרץ, הבטיח להם ששווה לחרוק שיניים ולספוג כמה מהלומות, לטובת מטרת העל, האנד-גיים: סוף משטר האייתולות. למדינות המפרץ היה הרבה להפסיד מהמהלך הזה, אבל הרבה יותר להרוויח. טראמפ הדגיש בפניהן את שורת הרווח. שבוע לפני שעת ה-ש', כבר דווח בתקשורת שריאד העבירה מסר לבית הלבן כי אינה חוסמת עוד מהלך אמריקני נגד טהרן, ואף אינה שוללת את הפלת המשטר. זה היה מהלך שח מחושב היטב.

הימים הבאים ישרטטו את מאזן הכוחות והאינטרסים סביב המפרץ הפרסי. ככל שאיראן תהיה מסוגלת לתחזק ואף להגביר את התקיפות שלה כלפי המפרציות, כך הלחץ עליהן יגבר, ויועבר בתורו לאמריקניים. בהחלט יתכן שיגיע השלב שבו המפרציות יהיו מוכנות להגיד "עצור!".

טראמפ יאלץ להאזין אז להפצרות של ידידו במפרץ בקשב רב, שוב. הפעם, הוא יהיה זה שיבקש מהן להמתין בסבלנות. השח-מט נמצא מעבר לפינה.