טראמפ צריך לסגור את הדלת להסכם מדיני שאיננו כניעה | פרשנות

"הנשיא (דונלד טראמפ) תוהה למה הם לא נכנעו; מדוע גם תחת לחץ כזה, עם היקף הכוח הצבאי הימי שיש לנו שם, הם לא באו אלינו ואמרו 'אנחנו מצהירים שאיננו רוצים נשק, וזה מה שאנחנו מוכנים לעשות'". את הדברים הללו אמר אתמול סטיב וויטקוף, שליחו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בראיון לרשת "פוקס ניוז".

האייתוללה חמינאי לא יכול היה לצפות להערכה טובה מזו על עמידתו האיתנה מול הלחצים האמריקניים. אמירתו של וויטקוף ודאי תוצג באיראן כעדות ברורה לכך שהמהלכים הצבאיים של ארה"ב נועדו רק להפחיד, לאיים ולהפעיל לחץ על טהרן כדי שתסכים לנוסחה שהאמריקנים מציעים להסכם מדיני.

אמנם הנשיא טראמפ בעצמו אמר כי האיום הצבאי נועד לתת תוקף למאמצים בערוץ המדיני, אך הוא הותיר פתח לחשוֹד שדבריו אלה הם חלק מטקטיקה שהוא נוקט, ואינם משקפים את רצונו האמיתי. דבריו של וויטקוף מחדרי החדרים של הממשל כמעט לא משאירים מקום לאפשרות הזו.

מבחינת ההנהגה האיראנית, כל עוד היא תבין שהאופציה להסכם נשארת פתוחה ומועדפת על טראמפ - היא תתייחס לכך כתעודת ביטוח לשרידותו של המשטר, שחשובה לה יותר מכל דבר אחר.

כל הסכם יהיה רע

מבחינתה של ישראל, הדרך הנכונה יותר להתמודד עם איומי המשטר האיראני היא לפעול להפלתו. המציאות שנוצרה עוד לפני המתיחות הביטחונית הנוכחית חיזקה את האופטימיות לגבי הסיכויים לכך. הישגי מבצע עם כלביא והצלחת מדיניות הסנקציות על איראן הכניסו את המשטר למצוקה קיומית. ההרג הנרחב של המפגינים, שנועד לדכא במהירות את ההתקוממות, לימד על הסכנה שהמשטר ראה בהתפתחות הזו. הדיווחים העדכניים על התחדשות המחאות באוניברסיטאות מלמדים שרוחם של מתנגדי המשטר לא נשברה, למרות המכות הקשות ממנגנוני הדיכוי ועל אף תחושת האכזבה מאי־הגעתו של סיוע חיצוני.

אחר הכל, ההנהגה בטהרן לא יכולה להתמודד עם בעיות היסוד, ותתקשה להבטיח לאזרחיה אופק טוב יותר. ההפך הוא הנכון - המצב רק יחמיר בעקבות ההרחבה וההחמרה של הסנקציות, ולאחר שבעלות הברית של איראן שקועות בעצמן בקשיים. מציאות כזו תבטיח פוטנציאל למחאות מתמשכות ברפובליקה האסלאמית.

כשזה המצב, כל הסכם שייחתם עם איראן יהיה חבל הצלה למשטר מפני נפילתו. סיום המשבר בלי שום הסכם, אך עם סנקציות שיאיצו את נפילת המשטר, עדיף על הסכם שאולי יגביל לזמן מה את שאיפותיו של המשטר, אך יבטיח את המשך קיומו.

אפילו אם הנשיא טראמפ ימשיך לחתור רק להשגת "A better nuclear deal", הוא יתקשה להשיג זאת כל עוד הצמרת האיראנית מניחה שבידה נמצא המתג לעצירת מכונת המלחמה. עליו להציב דדליין מוצהר לסיום המגעים, ולהבהיר כי מרגע שהאש תפרוץ - ההסכם הרלוונטי היחיד מול איראן יהיה הסכם כניעה.

בדרך זו, הוא גם יפריך את הדיווחים על האפשרות שארה"ב תבצע מהלך תקיפה מוגבל, שאחריו היא תיתן לאיראנים הזדמנות נוספת לחזור לשולחן הדיונים. לא לתת אפשרות שמעבירה את המסר: "אין צורך למהר, ממילא יהיה מועד ב'".

בדרכה לאזור. נושאת המטוסים ג'ארלד פורד

מטרות הפעולה הצבאית

כך או כך, מרגע שמלאו התנאים המבצעיים לפעולה צבאית - הסיכויים שהיא תתממש עלו. ההחלטה החשובה ביותר שטראמפ אמור לקבל בקשר לכך היא הגדרת מטרותיה של המלחמה. טראמפ יידרש להכריע בין שתי חלופות מרכזיות. הראשונה: פעולה צבאית שתכליתה להוביל את המשטר להסכם שעונה על הדרישות האמריקניות. הפלת המשטר תישאר אז בגדר של "תוצאה רצויה" שעשויה להיות מושגת בעקבות החלשתו, אך לא תוגדר כיעד ישיר.

החלופה השנייה: מערכה עוצמתית וממושכת שתכליתה ליצור תנאים להחלפת המשטר. מערכה כזו תכוון להשמיד את כל מרכזי הכובד החיוניים למשטר, לרבות ראשי השלטון, הפיקוד הצבאי ובכירי המנגנונים החשאיים, כמו גם את יכולותיו האסטרטגיות בים, באוויר וביבשה, ולפגוע בתשתיות דו־שימושיות שמשרתות גם את המערכים הצבאיים של משמרות המהפכה.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, כיהן כראש המל"ל בשנים 2017-2021

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו