הימור נואש של חמינאי? מה שעומד מאחורי הקאמבק של לאריג'אני | בני סבטי

החזרת אישים שהודחו מתוך משטרים דיקטטוריים, הוא סממן מובהק של חולשה קיומית של אותו משטר.

והנה זה קורה גם באיראן של חמינאי, אשר יושב על כס ההנהגה מזה 37 שנים, אך עצם הישארותו בשלטון זמן כה רב והמשחק הלא עדין שלו בין הזרמים הפוליטיים, מבלי שאיפשר להם חופש פעולה ממש, וללא הזרמת דם חדש לתוך המערכת, הוא אולי הגורם העיקרי לשנאה העמוקה של הציבור כלפיו וכלפי השלטון האכזרי שלו, כפי שראינו במהלך המחאות שפרצו נגדו.

על פי הפרסומים בימים האחרונים,המנהיג האיראני חמינאי החזיר את עלי לאריג'אני לתפקיד הבכיר ביותר במשטר, מעין "מספר 2" אחריו, ומינה אותו למזכיר מועצת ההגנה - גוף שהיה קיים בימי מלחמת איראן-עיראק וניהל את המלחמה. גם אז, מי שעמד בראש הגוף הזה היה "מספר 2" של איראן - רפסנג'אני - אך זה היה תחת המנהיג הקודם חומייני.

כשחמינאי התמנה לאחר מות חומייני, הוא הדיר לאט לאט את מקורביו של מייסד המהפכה ומינה את אנשיו, בעיקר כאלה ששירתו במשמרות המהפכה - הגוף האמון על יציבות משטרו ואינו בוחל בשום אמצעי בדרך לכך, בין אם זה מעשי טרור בבית (ע"עהמחאות האחרונות) ובין אם זה פיגועים נגד יעדים יהודיים או מערביים בחו"ל.

מהאצולה הדתית לימין המנהיג

מקורו של עלי לאריג'אני הוא במשפחת אצולה דתית, ומושחתת בהתאם. אביו היה מיודד עם המנהיג הנוכחי, וכך כנראה נסללה דרכם של בניו, לצמרת השלטון:

ג'ואד לאריג'אני-מאבות תכנית הגרעין האיראנית ובעל דעות קיצוניות מאוד, הדוגלות בחיסול ישראל וכל מתנגד למשטר.

אמלי לאריג'אני -ראש הרשות השופטת לשעבר ומי שנחשב בעבר ליורש פוטנציאלי למנהיג, עד ששחיתותו הכספית וחיי הפאר שיצר לעצמו הביכו את המשטר והוא הורחק ממוקדי השלטון (אם כי עדיין נהנה מראשות של מועצה ריקה מתוכן אחרת).

באקר לאריג'אני -סגן שר הבריאות לשעבר, הידוע כשולט בשוק התרופות באיראן.

כולם, כמו עלי, שירתו בתקופה כזו או אחרת בראשית המהפכה במשמרות המהפכה, וכך התקרבו לצמרת השלטון - ובפרט למנהיג הנוכחי חמינאי, שאז כיהן כנשיא וטיפח את משמרות המהפכה כנאמניו לעת הצורך.

עלי, שהיה אמון על תחום התעמולה וההסברה במשמרות המהפכה, הפך לראש מערכת הטלוויזיה והרדיו האיראניים, גוף שנותן חסות עד היום לרשתות הטלוויזיה והתעמולה של ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה, וחינך אותם להפיץ את הרעל האסלאמיסטי לכל עבר - גם הרחק מהמזרח התיכון. הוא גם הקים ערוצי טלוויזיה בשפות זרות לקידום התעמולה של המהפכה ברחבי העולם, וכך יש לראות בו כאבי ההפגנות ההמוניות נגד ישראל והיהודים היום במדינות המערב.

מחילה - או אוזלת יד?

גם בזירת הפנים עלי לאריג'אני ניצל את התפקיד לביצור מעמד המנהיג. הוא דיכא - אם בתעמולה ואם במעשה - את דורשי השינוי של שנות ה-90 ו-2000, ובהמשך עלה למעמד מזכיר המועצה לביטחון לאומי בממשלה אחמדי נז'אד, אך עקב מחלוקות רבות הודח ועבר לתפקידים אחרים, המשרתים ישירות את המנהיג, כמו יו"ר הפרלמנט או חבר במועצות אחרות שמתמנות ע"י המנהיג ומהוות את הממשלה האמיתית של איראן (בניגוד לנשיא וממשלתו).

עם זאת, ולמרות נאמנות עיוורת למנהיג, בשנים האחרונות שמם של האחים לאריג'אני הוזכר בפרשיות שחיתות גדולות, והם הודחו והועברו לתפקידים סמליים. בהמשך אף התברר כי בניהם ובנותיהם של האחים מתגוררים במדינות המערב, ומחזיקים באזרחות אמריקאית או קנדית, למרות שהם עצמם מחנכים איראנים לצעוק "מוות לארה"ב!"

חזרתו של עלי לאריג'אני - לאחר מלחמה עם ישראל, לקראת המלחמה שאולי בפתח, ובין סבבי מחאות נגד המשטר באיראן - מסמל אולי רגע עדנה לו ולמשפחה. אך בעצם, הדבר מעיד כנראה על אוזלת יד הולכת וגוברת של המשטר כולו ושל המנהיג, שמבין שמעגל נאמניו הלך והצטמצם לאורך השנים, בעיקר בגללו, ובכך נאלץ להחזיר אישים כמו לאריג'אני לתפקיד הרם ביותר אחריו.

כך, כנראה, המנהיג בן ה-87 מוכן להקריב את המשטר ואת המדינה לטובת כס השלטון, ולהשיב את אנשי הדיכוי והתעמולה למערכת, כדי להבטיח המשכיות לתקופתו - אך ספק אם אישים מושחתים כאלה יהיו נאמנים לדרכו אחרי הסתלקותו.