כל ביצי הכלכלה האיראנית בסל אחד - וזה מה שעשוי להפיל את המשטר | בני סבטי

מסעוד נילי, מי שהיה אחד מהשרים הכלכליים של ממשלות רבות באיראן, הזהיר שלשום (חמישי) בראיון לטלויזיה האיראנית מפני הצטמצמות המשענות הכלכליות האיראניות על מספר קטן מאוד של מפעלי ייצור או אזורי הפקת נפט וגז בדרום איראן, ובפרט ההישענות על הפקת נפט גולמי מהשדה העיקרי של איראן בשנים האחרונות-פארס הדרומי במפרץ הפרסי.

הוא גם הזהיר כי 85% ממקורות האנרגיה של איראן ממוקדים וממוקמים באזור קטן מאוד, מה שעלול להקל על כוחות אמריקאים או כל מי שיבקש לתקוף את איראן, להתמקד באזורים או מפעלים אלה ובתקיפתם, ינטרל לגמרי את מקורות ההכנסה של המשטר האיראני. מה גם שלדבריו, למרות העתודות העצומות שלה, איראן לא מפיקה כמעט שום גז לייצוא, אלא כל מה שמופק, מנוצל לטובת השוק הפנימי, והשדה "ארש" במפרץ הפרסי מופקר לטובת קטר, שמפיקה גז מהשדה המחולק הזה בין שתי המדינות מבלי שאיראן נוקפת אצבע או מוחאת על כך נגד "גניבת משאבי איראן".

לדבריו, גם תחום ייצור המכוניות או הפלדה באיראן – ענפים הנחשבים למניבים עבור המשטר ומנוהלים גם הם בדומה לענף הנפט והגז, ע"י משמרות המהפכה, מצומצמים למפעלים בודדים, בין אם זה מפעלי הרכב "איראן חודרו" או "פלדה מבארכה" בקירבת העיר אצפהאן ואם היריבים יבקשו לפגוע בהם, הדבר יתרחש בקלות והם יסבו נזק קשה מאוד, הרבה יותר לדבריו מאשר מה שקרה למתקני הגרעין, כי מפעלי אלה לבדם מחזיקים את הכלכלה האיראנית, ופגיעה בהם משתקת את המשטר.

נוסף לדברי מסעוד נילי, היו מספר דוברים אחרים לאחרונה שהצביעו על האי חארג במפרץ הפרסי, המשמש כמסוף ייצוא הנפט והזהירו כי אם מתקני האי ייפגעו או ייכבשו, איראן תהיה משותקת ולא תוכל לייצא נפט כלל ולקבל את התמורה מכך בין אם מסין או ממדינות אחרות.

נילי ואחרים מצביעים בעצם על חולשה פנימית של המשטר האיראני וכלכלתו – הישענות על מספר קטן של מוקדי כלכלה ברורים שבבוא העת עלולים לשמש מטרה במלחמה נגד איראן. במלים אחרות, נילי ואחרים מצביעים בבירור על מטרות המלחמה עבור אלה שיבקשו לתקוף את איראן בטווח הקצר או הארוך.

התמקדות במספר מצומצם של מרכזי ייצור כלכליים אינה דבר חדש במסורת המשטר האיראני, שדוגל בריכוז המשאבים הכלכליים בידי משמרות המהפכה ובתחומים מניבים מאוד, ולא לפזר את ההשקעה כדי להגן עליה. זו גם הסיבה שתחומים אחרים כמו גידול זעפרן או אריגת שטיחים ירדו בשנים האחרונות לטמיון, והרווחיות של הסוחרים האיראנים בתחומים אלה ירדה עד כדי הפיכתם ללא כדאית. בכך המשטר האיראני חיסל במו ידיו, כמו שברה"מ עשתה לענפי כלכלה רבים ברוסיה ובשטחים שהיו תחת שליטתה, רבים מהתחומים שהיו נחשבים ליסודות הקיום של החברה האיראנית ובעצם הפכו אותה לנזקקת לייבוא מסיבי של הרבה מאוד מוצרי מזון, ביגוד, וכמובן מוצרים חכמים יותר בתחומי אלקטרוניקה.

בשל השחיתות והדיקטטורה של משמרות המהפכה השולטים על ענפי הייצוא – נפט, רכב, פלדה ועוד, איכות המוצרים ירדה מאוד ואיראן גם איבדה לקוחות רבים לאורך השנים וכיום במקום 47 מדינות לפני כ 25 שנה, רק 7 מדינות סוחרות איתה, כשרבות מהן נמנעות מלשלם על הסחורה האיראנית המתקבלת עקב הסנקציות הקשות נגד איראן.

נראה כי אם העימות בין המערב לאיראן שוב יגלוש לרמת מלחמה, לגורמים שיתקפו את איראן יש מטרות פוטנציאליות נוחות וברורות מאוד, כדי להפוך את המשטר ומשמרות המהפכה ללא אפקטיבים. במקרה כזה ייתכן שהדבר אף יעודד מרד והתנתקות חלקים נאמנים למשטר ממנו (כשאלה יאבדו את האינטרס הכלכלי שלהם והחיבור למשטר לא יהיה לטובתם) והתחברות למחאה העממית, כדי להביא לשינוי גדול יותר, עד כדי הפלת המשטר.