גורמים איראניים: "מוכנים להשהות או לסגור את תוכנית הגרעין כדי להרגיע את המצב"

שני גורמים איראניים מסרו הלילה (בין שני לשלישי, שעון ישראל) ל"ניו יורק טיימס" כי מדינתם מוכנה לסגור או להשהות את תוכנית הגרעין שלה במטרה להרגיע את המתיחות האזורית. עוד עולה מהדיווח כי שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י והשליח האמריקני סטיב ויטקוף מקיימים תקשורת ישירה באמצעות הודעות טקסט, בסימן לאינטנסיביות המגעים בין שתי המדינות.

במקביל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ העביר מסר מאיים בשיחה עם עיתונאים. "אני לא יכול להגיד לך מה אני אעשה, כרגע יש לנו כוח גדול הולך לשם, גדול מוונצואלה... הוא שם עוד מעט", אמר טראמפ. "אני רוצה לראות עסקה, אני לא יודע אם זה יקרה. כרגע אנחנו מדברים איתם - אם אפשר להוציא משהו זה טוב, אם לא, משהו רע כנראה יקרה".

טראמפ הוסיף והדגיש: "יש לנו ספינות בדרך לאיראן, הגדולות ביותר, ויש לנו שיחות שקורות. נראה מה יהיה". הנשיא התייחס גם לנסיעתו של ויטקוף לאזור ואמר כי "הרבה קורה - יש איראן, רוסיה-אוקראינה, המזרח התיכון, הרבה בעיות מלפני שהגעתי לכאן. סיימנו 8 מלחמות, אני חושב שיהיו לנו חדשות טובות בקשר לאוקראינה".

"יש תקווה למנוע את האסון"

מוקדם יותר הערב (שני) העניק הבכיר האיראני, היועץ עלי שמח'אני, מקורבו של המנהיג העליון עלי חמינאי, ראיון לערוץ הלבנוני "אל-מיאדין". שמח'אני אמר כי בטהראן ערוכים למלחמה, אבל זה לא אומר שידחפו לה. לדבריו, "נשלחו לאיראן הצעות ואם הן יהיו רחוקות מאיומים ומיהירות, ויכללו תנאים הגיוניים, יש תקווה למנוע אסון".

"הדברים עכשיו נמצאים בשלבים ראשוניים ואני סבור שיש אפשרות למנוע את המלחמה", הוסיף שמח'אני. "טהרן אישרה את הנכונות שלה למו"מ מעשי עם וושינגטון, ולא עם אף אחד אחר. אירופה הוכיחה מעשית שהיא לא מסוגלת לעשות דבר. טראמפ עצמו לא אפשר לאירופאים להתערב ולכן הנושא הוא אך ורק מול ארה"ב ונוגע רק לעניין הגרעין".

הפחד האמיתי: קריסה מבפנים

מאחורי חזית המשא ומתן, מסתתר חשש עמוק בקרב ההנהגה האיראנית. לפי דיווח של סוכנות הידיעות "רויטרס", המבוסס על שיחות עם גורמים רשמיים באיראן, ההנהגה חוששת שתקיפה אמריקנית עלולה להוביל לקריסת המשטר - לא בשל הנזק הצבאי שתביא, אלא משום שהיא עלולה להניע את הציבור הזועם לצאת שוב לרחובות.

שישה גורמים איראניים בכירים, בהווה ובעבר, שדיברו עם רויטרס, מסרו כי הדיכוי האלים של ההפגנות בחודש החולף לא הצליח להרתיע את האוכלוסייה, והפחד מהמשטר לא מהווה עוד מעצור בפני ההמונים. חשש זה הופך את המשא ומתן הגרעיני לא רק לסוגיה ביטחונית אלא לסוגיה קיומית עבור המשטר האיראני.

השילוב בין ההצהרות האיראניות, האיומים האמריקניים והצבת כוח צבאי מסיבי, לצד החשש הפנימי של ההנהגה מהתקוממות עממית, מצביע על רגעים קריטיים במשא ומתן. השאלה המרכזית היא האם הלחץ האמריקני יוביל להסכם דיפלומטי או לסלמציה שעלולה לערער את יציבות המשטר בטהראן מבפנים ומבחוץ כאחד.