מלחמה אזורית? לריאד כדאי להיות בצד הנכון שלה

אויבו של אויבי הוא ידידי, אומר הפתגם העתיק. אלא שבערב הסעודית המציאו לו לאחרונה גרסת גם וגם: האויב של אויבי הוא גם העמית וגם הטורף שלי. עמיתורף.

יורש העצר הסעודי נוקט לאחרונה מדיניות מוזרה, כזו שנראית סותרת מתוכה. שר הביטחון שלו אמר שהימנעות מפעולה אמריקנית באיראן "תחזק את המשטר". כלומר, הוא בעצם עודד את טראמפ לתקוף.

אלא שממש באותה נשימה, אותה סעודיה הפעילה לחצים על טראמפ להיכנס למשא ומתן עם איראן ולעכב את התקיפה. יתרה מכך: סעודיה, שאצלה יש בסיסי ענק אמריקניים, טרחה להדגיש שמשטחה לא ייצאו התקפות על איראן. דהיינו, היא גם נוקטת צעד מעשי להכביד על פעולה צבאית.

אז מה הולך פה? בהקשר המיידי נראה שאפשר לסדר את התמונה. ראשית, יש להפריד בין מסרים פומביים ופנימיים. הסעודים, שספגו את נחת זרועה של איראן בעבר, מצהירים כלפי חוץ שהם לא רוצים בעימות. בפועל מטרתם לצמצם נזקים אם וכאשר תתפתח לחימה, ולכן הם משחקים אותה כמי שמסתייגים מתקיפה.

העמדת פנים דומה מסתתרת מאחורי ההודעה כי סעודיה "לא תאפשר לארה"ב לתקוף משטחה". אכן, פעולות התקפיות אולי לא יהיו, אך צעדי הגנה דווקא כן צפויים. כל מילה בהודעות מעין אלה חשובה, שכן בשורש העניין הרפובליקה האסלאמית היא יריבה מרה, שלא לומר אויבת, של ערב הסעודית - ומוחמד בן סלמאן יודע זאת היטב. החלשה של הציר האיראני ושל איראן עצמה על ידי ישראל היא עבורו מתנה גדולה שכבר קיבל מירושלים, בסבב א'. אם כך, למה שיתנגד לפרק ב'?

אלא שכאן יורש העצר משַׂחק משְׂחק שאינו מקובל. במקום לתרום את חלקו למאמץ האזורי והעולמי נגד השכנה שמסכנת אותו ואת כל העולם, בן סלמאן מנצל לטובתו את המצב בציניות, שלא לומר בטַפִּילוּת. במקום לשלוח את הצבא שלו לפעול באיראן, בן סלמאן מפנה אותו נגד שכנה ידידותית וקטנה ממנו, איחוד האמירויות. זה מה שעשה כשהפציץ בתימן את המיליציה שנתמכת בידי מוחמד בן זאיד.

במקום לנקוט צעדי התקרבות לישראל בתמורה לכך שהחלישה את האויב מספר אחת שלו, בן סלמאן הולך בכיוון הנגדי. הוא מתקרב לארדואן ולקטאר, מוביל את הגינויים לישראל בעולם הערבי, מערים עוד ועוד תנאים על נורמליזציה, ומאפשר שיח מסית בתקשורת ובמערכת החינוך.

בפעם הקודמת זה נגמר ב־9.11

המגמות האלה מדאיגות. בישראל ערים להן, והדברים שראש הממשלה אמר בנדון בשבוע שעבר היו ברורים: "(אנחנו) עוקבים אחרי ההתקרבות שלהם לקטאר ולטורקיה. מצפים שמי שרוצה לעשות נורמליזציה איתנו לא יתחבר לאידיאולוגיה שרוצה לעשות ההפך מהשלום. הייתי שמח שיהיה הסכם עם סעודיה - בהנחה שסעודיה רוצה ישראל חזקה". הטקסט הזה שונה מאוד מאווירת ה"כמעט שלום" ששררה בין המדינות ערב המלחמה.

מי שהרבה פחות מודעים לתפנית הם האמריקנים. הנשיא טראמפ רואה בבן סלמאן חבר ומחבק אותו חיבוק חם, אך כדאי שבסביבתו ייזכרו מה קרה בפעם הקודמת שסעודיה שיחקה באש ההסתה: זה נגמר בהתקפת הטרור הראשונה והגדולה ביותר על אדמת ארה"ב.

ולסעודים עצמם כדאי להזכיר שאיראן מאיימת במלחמה אזורית - ואין ספק שטהרן תפסיד במלחמה כזאת. לריאד כדאי להיות בצד הנכון שלה.