משבר ביחסים? המתח עם סעודיה זמני - ונובע מבעיות פנימיות שלהם

הבעיה של הקורא הישראלי בניתוח הנעשה בסעודיה קשורה בדרך שבה אנחנו מנתחים את הממלכה. כמעט כל הידע שמוזרק בנושא בעברית מגיע ממקורות מערביים, שבעיקר מכסים את המהלכים שיורש העצר, מוחמד בן סלמאן, מבצע בזירה הכלכלית והמדינית.

ההבנה שלנו את זרמי העומק בתוך הממלכה הסעודית כמעט ולא משתקפים בשיח הישראלי. מפעם לפעם יש ניסיון להראות מגמות חברתיות שחביבות על האוזן המקומית כמו מעמד הנשים ומגמות החילון ובתוכם מכירת אלכוהול או קיומם של פסטיבלי מוסיקה. אבל בשיח הישראלי על סעודיה אין כמעט דיון רציני על מגמות עומק שמעסיקות את החברה המקומית שם.

כך למשל, ההתנגשות בין אליטות ישנות לחדשות, המתח ההיסטורי בין אזורי מרכז הממלכה למערבה, תחושות הקיפוח הקשות של השיעים במזרח ובדרום, התסכול ממערכת הבנקאות במדינה - כל זאת לצד מערכת החינוך שהשתפרה מאוד בעשורים האחרונים עד כדי כך ששלוש אוניברסיטאות מקומיות מדורגות ברשימת המאתיים הטובות בעולם, השיפור בהנגשה של מערכת הבריאות ובתוכה העלייה בתוחלת החיים ל 78, שמרכזי הכובד הכלכליים עוברים בהדרגה מאזורי חוף הים האדום לאזורים המזרחיים של המפרץ הערבי, קמפיין מוצלח יחסית של עידוד המיחזור במדינה ומעל לכל - לפני מספר חודשים זכה לראשונה אזרח סעודי ממוצא פלסטיני בפרס נובל לכימיה.

העדר היכולת שלנו להבין את הנעשה גורם לנו לחוסר הבנה לגבי מה מניע את ההחלטות של בית המלוכה הסעודי כלפי ישראל ועוד יותר את המשבר עם איחוד האמירויות. בניגוד לדעה הרווחת, סעודיה אינה מדינה של איש אחד. היא מורכבת מבית מלוכה, כוחות שמרנים שיוצגו בעבר על ידי תומכי התנועה הוהאבית, הקהילה העסקית המסורתית שפועלת בעיקר בחלקיה המערביים, ומקהילות עובדים זרים שמתגוררות בממלכה כבר עשרות שנים, כמו זאת התימנית והפלסטינית.

הטענה היא שמוחמד בן סלמאן קורא את השיח ואת הציבור שלו בצורה מיטבית ומתרגם אותם למציאות. כך למשל, ההבנה שישים אחוז מאזרחי הממלכה הם צעירים מתחת לגיל 30 שרוצים בשינוי, מביאה לקדם אותו פרוייקטים ומיזמים שמשנים את פניה של סעודיה. זאת זוהתה בעבר עם קיצונית דתית עד כדי כך שחגיגת יום הולדת הייתה אסורה בממלכה בשל החשש מהאדרת בני אדם אל מול האל. המשמעות היא שגם המשבר עם ישראל וגם המשבר עם איחוד האמירויות נובע קודם כל מהיבטים פנימיים שהקורא הישראלי מפספס.

למרות החזון המרשים של 2030, שמטרתו לגוון את הכלכלה הסעודית, הרי שייצוא נפט גולמי בלבד מהווה עדיין יותר משישים אחוז מהייצוא של הממלכה. וכשמחירו של זה יורד מהממוצע בשנת 2024, שעמד על 81 דולר ובשנת 2025 עמד על 69 דולר ועתה על כ-65 דולר, וכשיעד התקציב כדי לכסות את הוצאות המדינה בשנת 2026 נאמד על 75 דולר לחבית - הרי שהכלכלה המקומית נפגעת ועמה נעצרים גם המיזמים הגדולים. בראשם פרוייקט עיר העתיד של ניאום.

ואכן, המשבר הכלכלי מורגש בחודשים האחרונים בתלונות מורים שאינם מרוצים משכרם, במשבר של החברה הסעודית מהמשך השליטה של עובדים זרים בשוק התעסוקה, ממשבר דיור שמביא לבנייה ייעודית לדירות לאמהות חד הוריות וממשבר חברתי שצף בשל השטפונות שפקדו לפני מספר שבועות את האזורים המזרחיים שבהם מתגוררים השיעים וחשפו את התשתיות הרעועות.

כל אלה מיצרים תסכול בין הציפיות הגבוהות של חזון 2030 למעשה. לאלה יש להוסיף תסכול מכך שבניגוד לסעודיה, איחוד האמירויות השכנה ממשיכה להיות מקום פורח לחברות בינלאומיות ולהשקעות זרות. מלבד זאת, אין להתכחש כי האירועים בעזה ובעיקר קמפיין ההרעבה של חמאס פגעו מאוד בדעת הקהל הסעודית. זה יצר לחץ מבית על כך שאין לעשות נורמליזציה עם ישראל.

ואכן, על פי שמועות טען יורש העצר בנושא הנורמליזציה כי אינו מתכוון לחתום על הסכם כיוון שזה יקרב אותו לגורלו של הנשיא המצרי סאדאת. לאלה יש להוסיף שמועות עקשניות על חוסר שביעות רצון בבית המלוכה כלפי העדר ההישגים כלכליים של יורש העצר ומהעובדה כי סילק רבים מהבכירים מתפקידי מפתח. כל אלה יחד הביאו לכך שבן סלמאן חייב היה לנתב את הלחץ הפנימי למכנה משותף ובראשם המתקפה על ישראל, וחבירה למי שאולי יכולות להביא אותו לקדמת הבימה האסלאמית - קטאר וטורקיה.

וכמו פעמים רבות בהיסטוריה הסעודית - המתח הפנימי מביא את בית המלוכה לחיק חכמי הדת ומשטרת המוסר. ואכן, בשבועות האחרונים חזרה משטרת המוסר לפעול ביתר שאת ברחובות הממלכה בעיקר באזורי הרכבת התחתית של הערים הגדולות כדי לפקח על הצניעות של היוצאים לעבודה. במילים אחרות, כמו קודמיו, בן סלמאן חוזר לחיק הכוחות שהעניקו לא פעם את הלגטימציה לשלטון.

לפיכך, המתח המשולש מקורו באירוע הפנימי ומשכך יכול גם להסתיים עם שיפור בכלכלה המקומית, הצלחת מועצת השלום בעזה ושיפור היחסים עם איחוד האמירויות. לפיכך, אין לחשוש שזהו סופו של הרומן הסעודי עם ישראל. יוזמות שלום הגיעו עוד קודם לעידן של בן סלמאן ובראשן יוזמת המלך פהד לשלום בשנות השמונים וכן יוזמת השלום של המלך עבדאללה בראשית שנות האלפיים.

חשוב להבין כי הדרך לבחון את היחס כלפי ישראל בסעודיה היא להבין את הדינמיקות הפנימיות בחברה המקומית ולזהות שוב את ההזדמנות כשתגיע כמו זאת של מתי מחזירים שוב את משטרת המוסר לארון.

פרופ' יוסי מן, הנו חוקר חברה וכלכלה במפרץ הערבי באוניברסיטת בר אילן