אם אירופה באמת רוצה לפגוע באיראן - זה הצעד שהיא צריכה לעשות

ההחלטה דרמטית - אך לא מספיקה: אירופה חייבת לפגוע בהשפעה הרכה של איראן.

ההחלטה של האיחוד האירופי לראות במשמרות המהפכה ארגון טרור היא צעד דרמטי, חריג וטעון משמעות פוליטית. מדובר בהצהרה ברורה על שינוי גישה כלפי איראן - אך הצהרות, גם כשהן חשובות, אינן משנות מציאות לבדן. בטווח הזמן המיידי, ספק אם טהראן תחוש פגיעה ממשית כתוצאה מההכרזה.

כדי שהמהלך יהפוך מסמלי לאפקטיבי, על מדינות אירופה לעבור לשלב הבא: פירוק שיטתי של מנגנוני ההשפעה הרכה שאיראן בנתה לאורך שנים ברחבי היבשת.

איראן וחיזבאללה אינם נשענים באירופה רק על פעילות חשאית או טרור קלאסי. עיקר כוחם מצוי במערך אזרחי-לכאורה של מוסדות דת, חינוך ותרבות, שנועדו לשלוט אידאולוגית וארגונית בקהילות השיעיות. באמצעות מרכזים דתיים, מוסדות אקדמיים, אגודות תרבות וזרועות תקשורת - חלקם פועלים בחסות ישירה של השגרירויות האיראניות - מצליחה טהראן לבסס נאמנות, לגייס פעילים ולהפיץ את תפיסת עולמה בלב אירופה.

אם האיחוד האירופי מבקש להכאיב באמת למשטר האיראני, עליו לפעול בזירה הזו. הצעד המתבקש הוא סגירת מוסדות אקדמיים המזוהים עם המשטר, ובראשם שלוחות אוניברסיטת אל-מוסטפא הפועלות במדינות שונות ביבשת. במקביל, יש להרחיק אימאמים ואנשי דת הממונים או מונחים על ידי איראן וחיזבאללה ממרכזי הדת, ולהפסיק את יכולתם לעצב את השיח הדתי והקהילתי.

נדבך מרכזי נוסף הוא הגבלה משמעותית של הפעילות הדיפלומטית האיראנית בכל הקשור להשפעה רכה. נספחי תרבות, מרכזי תרבות ויוזמות "דיאלוג" שמובילות השגרירויות האיראניות, כולל שיתופי פעולה אקדמיים, אינם כלים תמימים - אלא זרועות השפעה של משטר עוין, הפועל לערעור ערכי היסוד של אירופה מבפנים.

לבסוף, יש להמשיך ולהחריף את המאבק נגד ערוצי התעמולה של המשטר, ובראשם Press TV, המשמשים פלטפורמה להעברת מסרים אנטי-מערביים, אנטי-ישראלים ולעיתים אנטישמיים, במסווה של תקשורת לגיטימית.

רק שילוב של צעדים אלה יפגע באמת ביכולתה של איראן לפעול באירופה וייתן תוכן מעשי להחלטה ההיסטורית של האיחוד האירופי. אחרת, תישאר ההכרזה צעד חשוב - אך כזה שטהראן אף עלולה להכיל, לעקוף ולהמשיך לפעול בצילו.