בעוד נושאת המטוסים לינקולן עושה את דרכה לאזור האחריות של פיקוד המרכז האמריקני לקראת תקיפה אפשרית של איראן, לא רק מערכת הביטחון בטהראן נערכת להסלמה, אלא גם ארגוני “ציר ההתנגדות” הפועלים בחסותה.
ככלל, יש להדגיש כי מידת מעורבותן של חברות הציר – כמו גם אופי המעורבות האיראנית עצמה – תלויה בהבנתן את מטרות ארצות הברית. כלומר, אין זה סביר שהן ייכנסו למערכה באופן אוטומטי, אלא אם יעריכו שמדובר במערכה רחבה שמטרתה הפלת המשטר, ובוודאי אם וושינגטון תבקש לפגוע ישירות במנהיג העליון, עלי ח’אמנהאי.
לכל אחת מחברות הציר אילוצים ייחודיים המגבילים את נכונותה להיגרר לעימות רחב מול הנוכחות האמריקנית באזור. החות'ים, למשל, נהנים בעת הזו מהעמקת הקרע בין סעודיה לאיחוד האמירויות, ומהתקרבות זהירה לריאד – תהליך התורם ליציבותם הפנימית ומאפשר להם להמשיך בבניין כוח.
בעיראק, המיליציות הפרו־איראניות ממוקדות בעיקר במאבק הפוליטי סביב מינויו מחדש של נורי אל־מאלכי לראשות הממשלה. בלבנון, חיזבאללה רחוק מלהתלהב מעימות שעלול לספק לישראל עילה למערכה רחבה נגדו, ולגרור את הציבור השיעי למלחמה שאינה משרתת את האינטרסים המיידיים שלו.
ועדיין, אם ארצות הברית תבחר במהלכים שמטרתם הפלת המשטר האיראני – ובוודאי אם תפעל לפגיעה ישירה בח’אמנהאי – קשה לראות את חברות הציר יושבות מן הצד. החות'ים הם "החשודים המיידיים", לאור ההיסטוריה שלהם וחוסר הרתיעה מעימות ישיר עם הנוכחות האמריקנית, לרבות איומים על חופש השיט וכוחות הצי האמריקני במפרץ, בסיוע אמצעי לחימה איראניים.
המיליציות השיעיות בעיראק כבר הוכיחו בעבר, לא פעם ולא פעמיים, את יכולתן לפגוע בכוחות אמריקניים. גם חיזבאללה, מבחינה היסטורית, הוכיח כי הוא מסוגל לפגוע בנוכחות האמריקנית בלבנון כאשר הוא מזהה בכך אינטרס אסטרטגי.
בנוסף, ככל שישראל תהיה מעורבת יותר במערכה, כך יגדל הסיכוי שלפחות החות'ים ינסו לפגוע בה – בין אם באמצעות טילים או כלי טיס בלתי מאוישים – וכך גם הסיכוי שהמיליציות השיעיות בעיראק יחזרו לנסות ולשגר רקטות לעבר שטח ישראל.
בשורה התחתונה, ככל שהמערכה האמריקנית נגד איראן תהיה רחבה, ממושכת וברורה במטרותיה להפלת המשטר, כך יגדל הסיכוי להסלמה אזורית רב־זירתית, שבה חברות ציר ההתנגדות יידרשו לבחור בין זהירות טקטית לבין נאמנות אסטרטגית לטהראן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו