בתום שבועות שבהם כבש את שטחי הכורדים, נשיא סוריה אחמד א-שרע הגשים את חלומו המתוק של שליט טורקיה. רג'פ טאיפ ארדואן לא היה יכול לחלום על תרחיש טוב יותר. אחרי הכל, שאיפתו לדחוק את הכורדים לפינה הצפון-מזרחית בסוריה, התממשה מעל למצופה.
אחרי נסיגת הכורדים: א-שרע כובש שטחים חדשים
מבחינתו, שם הם מהווים איום מינימאלי על גבולותיו, היכן שחשש מהחיבור שלהם למיעוט הכורדי בארצו. בהתאם, הוא בירך על "הפסקת האש" בין המדינה הסורית למיליציות הכורדיות. "אנחנו מרגישים שביעות רצון גדולה לנוכח ההסכם שהושג, ומקווים שסוגיה זו תיפתר לתמיד ללא שפיכות דמים נוספת", היתמם הנשיא הטורקי. לא בכדי גורמים כורדים חושדים שאנקרה עומדת מאחורי המהלך הקטלני של דמשק.
מה שהחל במתקפה על מובלעות בעיר חלבּ, התפתח לבליץ' משולב. בכל פעם, כוחותיו של א-שרע תקפו מעוז אחר לאורך הגדה המערבית של נהר הפרת תוך חילופי איומים והצעות להפסקת אש בתמורה לנסיגה. בכל פעם, הכורדים סברו כי כאן נגמרות השאיפות של דמשק, אבל נחרדו לגלות שהתיאבון רק גדל.
הזדמנות להתקומם
בשיא האירועים, הנשיא הסורי עלה לנאום והכריז על שלל מחוות למיעוט הכורדי: הכרה בשפה הכורדית, הכרה בחג האביב, ביטול חוקים מפלים, מתון אזרחות ועוד. היה זה צעד נוסף שנועד לערער את אחדות השורות בצד היריב, ולהוביל לעריקות. במקביל, השבטים הערבים בטריטוריות הכורדיות זיהו את ההזדמנות לחבור לדמשק ופתחו בהתקוממות.
התוצאה: המיליציות הכורדיות, בראשן ה-SDF ("כוחות סוריה הדמוקרטית"), איבדו אחיזה מבצעית במחוזות דיר א-זור וא-רקה, שבהם עובר נהר הפרת.
נוסף על כך, השלטון האסלאמיסטי השיג שליטה בארבע שדות נפט וגז אסטרטגיים, ביניהם אל-עמר וקוניקו. הנהגת הכורדים נאלצה בעל כורחה להמשיך בנסיגה ולרכז כוחות במחוז אל-חסכה. מעבר לכך, הודלפו פרסומים על הצעות שונות למפקד ה-SDF מזלום עבדי, שהחלישו את מעמדו.
מבחינת הכורדים, הוא הוצג כמנהיג חלש שמתחנן לפירורי שלטון. מבחינת הקהילה הבינלאומית, הוא הוצג כמי שמסרב לפשרות שא-שרע הציע לו. יתר על כן, ביממה האחרונה דווח על קרבות של כוחות השלטון במחוז אל-חסכה ובאזור העיר קובאני – אזורים כורדיים מובהקים.
הנהגת הכורדים בסוריה חשה נבגדת בראש ובראשונה על ידי האמריקנים. שליח ארה"ב לסוריה תום ברק ניסח היטב את הסכין החדה שננעצה בגבם. בפוסט ארוך ומתפתל, ברק הסביר כי למרות שיתוף הפעולה עם הכורדים שהוכיחו את עצמם במאבק להבסת דאעש, המצב השתנה באופן בסיסי.
המיליציות הכורדיות יכולות ללכת
"לסוריה יש ממשלה מרכזית מוכרת בקואליציה להבסת דאעש. המטרה המקורית של ה-SDF ככוח מרכזי נגד דאעש בקרקע איבדה את תוקפה. דמשק כעת מוכנה לקחת את תחומי האחריות הביטחונית, כולל שליטה במתקנים ובמחנות של עצורי דאעש". במילים אחרות, המיליציות הכורדיות עשו את שלהם, המיליציות הכורדיות יכולות ללכת. הכורדים, שנאבקו בעלייתו של אחד מארגוני הטרור האכזריים שקמו בעולם, ננטשו ברגע האמת.
אלא שממשל טראמפ עלול לגלות שמדובר בתיבת פנדורה. גורם אמריקני העריך השבוע שכ-200 אסירי דאעש הצליחו להימלט ממתקני הכליאה שעליהם שמרו הכוחות הכורדיים. לפי הממשלה של דמשק, רק כמה עשרות מהם נתפסו. פעילי הטרור האלה עלולים לתרום לביצוע ניסיונות התנקשות נוספים באחמד א-שרע – הנשיא הסורי שהפך לנמסיס שלהם. שלא לדבר על חזרה לתכנון פיגועים בחו"ל. בנטישת הכורדים, האמריקנים פתחו דלת להגברת הסיכונים על השלטון המרכזי שהם תומכים בו כעת. אפילו אם גם השלטון הזה משחק משחק כפול ונותן לגורמים אסלאמיסטיים שתומכים בו לפעול בחופשיות ולצבור כוח.
התערבות ישראלית
בכירים כורדים הביעו תקווה בימים האחרונים להתערבות גם מצד ישראל. בכירה כורדית אמרה לכתבים זרים כי ערוץ תקשורת כזה אכן קיים והם פתוחים לתמיכה מכל גורם. עם זאת, כפי שמתנדב במזרח סוריה אמר לבני שיחו מהצד הכורדי - ישראל היא אמנם כוח אזורי, אבל היא לא "גיבור על".
היא לא יכולה להציל כל מיעוט במזרח התיכון שמתמודד עם איום קיומי. מה גם שהכורדים בעצמם לא הפגינו החלטיות בכל הנוגע ליחסים עם מדינת ישראל או בנוגע לעתידם בסוריה. בקרב המיעוט קיימים חילוקי דעות קשים לגבי הקשר עם ירושלים, ושאלת האוטונומיה. בכל מקרה, בניגוד לדרוזים בא-סווידאא', יכולתה של ישראל לסייע להם מוגבלת ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו