בעוד איראן ממשיכה בדיכוי אכזרי של המחאה לאחר הרג של אלפי מפגינים, דו"ח מקיף שפרסם לאחרונה ארגון UN Watch חושף כיצד רוב "המומחים המיוחדים" של מועצת זכויות האדם של האו"ם מפגינים שתיקה רועמת.
הדו"ח ניתח את פעילותם של 54 מומחים ומעלה ממצאים מדאיגים על הטיות פוליטיות ומוסר כפול. לפי הדו"ח, למרות שהמשטר האיראני הגביר את קצב ההוצאות להורג, את רדיפת המיעוטים (בדגש על הבהאים) ואת הדיכוי האלים של נשים, מרבית המומחים הרלוונטיים לא פרסמו ולו הודעת גינוי אחת.
מתוך 87 מומחים מיוחדים, רק 5 הביעו תמיכה או פרסמו את ההצהרה הרשמית שגינתה את דיכוי המשטר האיראני ב-13 בינואר - שבועיים וחצי לאחר תחילת ההפגנות וניסיונות הדיכוי שלהן. מלבד הצהרה רשמית זו, פורסמו פוסטים מעטים ברשתות החברתיות.
דוגמה בולטת היא המומחה לנושא חופש הדת: בזמן שבאיראן נהרסו בתי מגורים של בהאים ונעצרו עשרות מאמינים רק בשל אמונתם, המומחה בחר שלא להוציא הודעה רשמית המוקיעה את המשטר. כך גם לגבי המומחה לנושא הזכות לחיים.
הדו"ח מציין כי למרות הזינוק במספר ההוצאות להורג באיראן - שרבות מהן מבוצעות לאחר משפטי ראווה וללא הליך תקין - המענה מצד המנגנון הבינלאומי היה דל ורפה. המומחים האמונים על חופש הביטוי והזכות לחיים, פרסמו עשרות הודעות גינוי נגד מדינות המערב וישראל, אך נמנעו מלהוציא ולו הצהרה אחת נגד ההוצאות להורג ההמוניות ודיכוי העיתונאים באיראן במהלך תקופת הבדיקה של הדו"ח.
הדו"ח מציג גם השוואה בין היחס לאיראן לבין היחס לישראל. הנתונים מראים כי מומחים שמעולם לא פרסמו גינוי נגד איראן, למרות ראיות חותכות לדיכוי ולרצח מפגינים, היו פעילים מאוד בניסוח הודעות חריפות נגד ישראל.
הדו"ח מציין מומחים ספציפיים אשר ניצלו את המנדט שלהם כדי לתקוף את ישראל על בסיס קבוע, תוך שימוש בשפה קיצונית, בעודם מתעלמים לחלוטין מהפרות זכויות אדם במדינות דיקטטוריות. לדוגמה, בעוד שישראל מוקעת על פעולות הגנה עצמית או בנייה ביהודה ושומרון, מומחים אלו נמנעו מלבקר את איראן על אספקת נשק לטרור, דיכוי מחאות המים והלחם או הרעלת סטודנטיות בבתי ספר.
על פי הדו"ח, המוסר הכפול בא לידי ביטוי באופן מובהק בפעילותם של מומחים ספציפיים: פרנצ'סקה אלבנזה, השליחה המיוחדת לשטחים הפלסטיניים, מרבה לתקוף את ישראל בחריפות והאשימה אותה בקידום "אפרטהייד" ואף ב"רצח עם", תוך שהיא קוראת להטלת אמברגו נשק על המדינה; עם זאת, הדו"ח מציין כי היא מתעלמת באופן עקבי מתפקידה של איראן בחימוש ובמימון ארגוני טרור הפועלים נגד אזרחים.
דוגמה נוספת בדו"ח היא באלאקרישנן רג'אגופאל, המומחה המיוחד לזכות לדיור, אשר מיהר לגנות את ישראל על הריסות מבנים, אך שמר על שתיקה מוחלטת כאשר כוחות הביטחון האיראניים הרסו בברוטליות את בתיהם של בני הקהילה הבהאית באיראן.
הלל נוייר, מנכ"ל UN Watch, הבהיר כי "הנתונים מוכיחים כי רבים ממומחי האו"ם אינם פועלים מתוך דאגה לזכויות אדם, אלא מתוך אג'נדה פוליטית. כשהם שותקים מול טהראן וזועקים מול ירושלים, הם מאבדים כל לגיטימציה. השתיקה שלהם היא בגדר אור ירוק לאייתוללות להמשיך לתלות מתנגדי משטר על מנופים".
הדו"ח מסתיים בקריאה למדינות הדמוקרטיות החברות באו"ם להפסיק לממן את המנגנונים האלו ולדרוש רפורמה במינוי המומחים. "לא ייתכן שמומחה שאמור להגן על חופש הביטוי יתעלם ממעצרם של מאות עיתונאים באיראן, אך ימצא זמן לגנות את ישראל מדי שני וחמישי", נכתב בסיכום הדו"ח.
הדו"ח מציג שלל דוגמאות מרתקות להתנהלות שונה בתכלית. לעומת התגובה המאוחרת וחסרת התמיכה בנוגע לדיכוי באיראן, ב-7 בינואר 2026, ארבעה ימים לאחר שארה"ב עצרה את שליט ונצואלה ניקולס מדורו, 19 מומחי האו"ם חתמו יחד על הצהרת גינוי חריפה.
כך גם בנוגע למתקפת הביפרים נגד חיזבאללה ב-17 בספטמבר 2024. כבר ב-19 בספטמבר - 22 מומחי האו"ם גינו במשותף את ישראל בשל "הפרה מעוררת אימה של החוק הבינלאומי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו