מאז החלה המחאה באיראן, כלי התקשורת בטורקיה ממעטים לסקר אותה. העובדה הזו העלתה ספקולציות רבות לגבי עמדת אנקרה בכל הנוגע להפגנות נגד משטר האייתוללות. מחאה היסטורית בהיקפה, שלפי גורם רשמי בטהרן, הובילה כבר ליותר מ-2,000 הרוגים.
מצד אחד, טורקיה ואיראן מתחרות על ההגמוניה האזורית. המאבק השקט הזה מקבל ביטוי בעיקר בסוריה. במרחב הזה הטורקים תומכים בשלטון האסלאמיסטי הנוכחי, שהדיח את משטר אסד, בעל בריתו של המשטר האיראני.
מדובר בסיוע ארוך שנים למורדים האסלאמיסטים, שנגמר במהפכה לפני שנה. מצד שני, המדינות מנהלות יחסי מסחר ענפים וחולקות גבול משותף. עובדות אלה לבדן משמרות קשרים טובים יחסית בין שתי המדינות.
היחלשות המשטר האיראני בעקבות המחאה או אפילו קריסתו, עשויות לכאורה לחזק את מעמדה של אנקרה. משולש הקשרים בין טורקיה, סעודיה וסוריה עשוי להפוך למוקד כוח חדש במזרח התיכון. אלא, שהשלטון הטורקי חושש מתרחיש אחר. מצב שבו הכאוס מקרין על ביטחון הגבולות שלהם דרך גלי פליטים. שלא לדבר על כך שתרחיש כזה עשוי לעודד תנועות מחאה שונות בטורקיה.
"אני לא חושב שאנקרה 'עומדת עם איראן'" במובן האידיאולוגי. זה יותר חישוב קלאסי של קודם כל יציבות", מסביר ל"היום" החוקר הטורקי והמומחה לענייני המזרח התיכון, בוראק ג'אן צ'ליק. טורקיה מעדיפה להימנע מזעזוע איראני פתאומי שיגלוש מערבה. זרמי פליטים, חוסר ביטחון בגבולות, ואקום ביטחוני והברחות שעלולים לתמרץ מיליטנטיות של גורמים כורדיים וגורמים לא מדינתיים אחרים לאורך הגבול".
מעבר לכך, המומחה מציין כי לטורקיה יש ערוצי סחר ואנרגיה מול המשטר האיראני, והיא לא מעוניינת בהסלמה בלתי מבוקרת שתגרור את האזור לעימות רחב יותר.
"זאת הסיבה שאתם רואים שאנקרה מדגישה את הצורך ב'אי התערבות זרה' ומציגה את המחאות כשילוב של תלונות כלכליות-חברתיות אמיתיות עם מניפולציה חיצונית. זה פחות עניין של אהבת טהרן ויותר עניין של הימנעות מתרחיש שבו טורקיה מתמודדת עם ההשלכות על מפתן הדלת שלה".
בוראק מסביר גם את ההיבט הפנימי: "כל נרטיב של 'הפיכת רחוב מוצלחת' בשכונה הוא משהו שהמדינה הטורקית מתייחסת אליו אינסטינקטיבית בתור דבר מדבק ומערער יציבות. כך שברירת המחדל היא לגבות סדר, דיאלוג והדרגתיות על פני עידוד פומבי של תוצאה מהפכנית.
בקיצור, לא מדובר כאן בהתיישרות אידיאולוגית עם הרפובליקה האסלאמית, אלא בעמדה של ניהול סיכונים - ביטחון גבולות, יציבות אזורית ושליטה בהשפעות המשניות".
דברים אלה משתלבים עם אמירות של גורמים פוליטיים בכירים באנקרה. כך, למשל, עומר צ'ליק, דובר מפלגת השלטון ("הצדק והפיתוח") אמר כי טורקיה לא מעוניינת לראות כאוס באיראן. זאת, למרות "בעיות מסוימות בחברה ובממשלה האיראנית".
"כפי שציין נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, יש לפתור את הבעיות הללו באמצעות הדינמיקה הפנימית בחברה האיראנית והרצון הלאומי", הבהיר הדובר במסיבת עיתונאים במדינה. בהמשך לכך, הדובר הטורקי הזהיר: "אנחנו מאמינים כי התערבות זרה תוביל לתוצאות חמורות הרבה יותר". הוא אפילו האשים כי התערבות ישראלית "תוביל למשברים גדולים יותר".
בימים האחרונים היה זה שר החוץ הטורקי ומקורבו של ארדואן, הקאן פידאן, שאמר בראיון לרשת TRT כי ההפגנות באיראן נובעות מתלונות אמיתיות ובעיות מבניות, ומנוהלות על ידי יריבה. "מה שקרה באיראן לא יהיה הדבר האחרון שישראל ציפתה לו. ישראל מנסה לנצל זאת", האשים השר הבכיר.
טורקיה היא כמובן לא המדינה היחידה באזור שעוקבת בדאגה אחר המחאה באיראן. גם במדינות ערב יודעים שלקריסת המשטר או להיחלשות שלו, עשויה להיות השפעה ישירה על יציבותם הפנימית של המשטרים. אף אחד לא יזיל דמעה אם יהיה זה סופה של הרפובליקה האסלאמית - משטר שניסה להתערב לא פעם בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב דרך מיליציות, תאי טרור וסחר בנשק ובסמים. ואולם, נראה שהחשש מאביב מזרח תיכוני חדש מאפיל על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו