מסך הברזל של טהרן: כשהמוסר העולמי עוצם עיניים

בימים אלה, כשהמשטר האיראני חסם את רשתות הקשר והטלקומוניקציה, והחשיך את המסך (באופן חלקי, תודה לאילון מאסק), הוא טובח באלפי איראנים אמיצים הלוחמים למען חירותם מפני משטר הדמים הזה. הידיעות הספורות המצליחות לחדור את מסך הברזל שהורידו האייתוללות על איראן מבשרות רעות לאזרחים הפשוטים. משטר האימים נלחם על חייו, ומבחינתו כל האמצעים כשרים במלחמה הזאת, כולל טבח חסר אבחנה.

ומה עושים ארגוני זכויות האדם? טוב ששאלתם, הם שותקים. מבולבלים. אין יהודים בצד כלשהו בסכסוך הזה, ולכן הם מתקשים לדעת למי יש זכויות, לטובחים או לנטבחים.

כי זה הכלל של ארגוני הצביעות העולמיים האלה: נכון הוא שלבני אדם יש זכויות, אבל רק כשהם נלחמים ביהודים. במקרה שבני אדם נהרגים בידי מוסלמים לא תשמעו את מחאת הארגונים הללו. על אחת כמה וכמה לא תשמעו מחאה כשאויבי היהודים מבצעים את הרצח ההמוני הזה בבני עמם.

לשיטתם של ארגוני זכויות ה-דם, כשמוסלמים רוצחים מוסלמים - זה רק עניין פנימי בינם לבין עצמם, אפילו "טבעי"; אבל כשיהודים מסרבים להיות קורבנות, משיבים מלחמה שערה ומחסלים את אויביהם - או אז מתעוררים ארגוני זכויות האדם ומבהירים שאסור ליהודים להילחם על נפשם, כי כנראה הם אינם בני אדם. קול דמי המוני האיראנים זועק אלינו מאדמתם.

מול אימפריית הרשע

ב־2009 התחננו המפגינים מממשל אובמה לתמיכה. לנוכח חסימת אמצעי הקשר ביקשו המפגינים טלפונים לווייניים להקים רשת קשר בין המוחים. לשווא. ממשל אובמה היה עסוק בניסיון לפייס את טהרן.

הפעם עושה רושם שהאמריקנים נמצאים חזק בתמונה ומחויבים להתערב. טראמפ הודיע כמה פעמים שיעשה זאת, במידה שהמשטר האיראני ימשיך לטבוח בבני עמו. הוא שיתף את איומיו של הסנאטור לינדזי גרהאם נגד המשטר האיראני.

כך כתב גרהאם: "לא מספיק לומר שאנחנו עומדים לצד העם האיראני. התשובה הנכונה היחידה כאן היא שאנו פועלים בנחישות כדי להגן על המפגינים ברחוב - ושאנחנו לא אובמה - אנו מוכיחים להם שלא נסבול את שחיטתם ללא פעולה. הנשיא טראמפ היה הנשיא הראשון שהתייצב בגלוי נגד המשטר. זה ייראה בהיסטוריה כשינוי משחק דרמטי". הוא הוסיף משפט למנהיגי המשטר: "האכזריות שלכם כלפי העם האיראני הנהדר לא תישאר ללא מענה".

נקודה חשובה שהובאה בדברי גרהאם נמצאת בכינוי: "האייתוללה האיראני ועוזריו ("שכירי החרב", או "חייליו" בהקשר מאפיוזי) הנאצים־דתיים". הכינוי "נאצים" ביחס למשטר האיראני מזכיר את הכינוי "אימפריית הרשע" שנשיא ארה"ב רונלד רייגן נקט כלפי האימפריה הסובייטית בעשור האחרון לקיומה. כשהוא השתמש במונח במארס 1983 בנאום בפני "אגודת האוונגליסטים הלאומית", זה היה אחד הרגעים המכוננים של המלחמה הקרה.

רייגן ביקש להדגיש שהמאבק בין ארה"ב לברית המועצות לא היה רק מאבק פוליטי או אסטרטגי, אלא מאבק מוסרי בין טוב לרע. הוא טען שבריה"מ היא "מוקד הרשע בעולם המודרני". המונח "רשע" הכיל קונוטציות דתיות: רוע מוחלט, כוח קוסמי חסר מעצורים מוסריים, המנוגד לרצון האלוהים. במונחים נוצריים, הכינוי הזה רמז לאנטי־כרייסט.

40 שנים קודם לנאום הזה, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימשה גרמניה הנאצית בתפקיד, שעה שייצגה את הרשע המוחלט הזה. כיום, ממשל טראמפ, המכנה את משטר האייתוללות בתואר הנורא "נאצים", חזקה עליו שיפרע את השטר.

להחזיק מעמד

ומילה לעם האיראני: חברינו וחברותינו באיראן המשיכו להילחם על חירותכם. החזיקו מעמד. משטר הדמים שהמליך עצמו עליכם, גזל מכם הכל, אפילו את הזכות הבסיסית למים זורמים. את מעט המשאבים שהיו לו השקיע בתעשיית מוות והפצתה בעולם, במקום במתקני התפלה ובהטבת חייכם. אנחנו בישראל צופים בכם בחרדה ובתקווה, ומתפללים שגאולתכם קרובה. בעזרת השם.