הקלף האחרון של איראן עשוי להיות בשורה טובה עבור ישראל

לאחר קרוב לשבועיים של מחאות ברחובות הערים המרכזיות באיראן, ברור כי מדובר באיום הקיומי החמור ביותר על המשטר האיראני מאז הקמתה של הרפובליקה האסלאמית.

מדובר בשילוב של כמה גורמים, שהחיבור שלהם מייצר אירוע מיוחד. מצד אחד, הכלכלה במשבר חסר תקדים; אינפלציה כרונית, מטבע שאיבד כל ערך, מחסור במים ובחשמל, ושחיתות עמוקה שרק העמיקה את הפער בין הציבור לבכירי השלטון. מצד שני, פגיעה קשה באדני הביטחון הלאומי בעקבות מלחמת 12 הימים לצד הפגיעה בפרוקסיז, בידוד בינלאומי חמור ואיום ממשי למלחמה נוספת. כל אלה העמיקו את חוסר הלגיטימיות של המשטר בעיני הציבור.

כבעבר, המשטר האיראני מאשים את ארה"ב וישראל בהסתה של הציבור. עם זאת, הפעם הוא נשען על דברים ששמע מישראל, שקיוותה לפגוע במשטר במלחמה האחרונה, ומשתמש בדבריו של הנשיא טראמפ, ולכן מציג את האירועים כהמשך של מלחמת "עם כלביא".

על הרקע הזה, המשטר האיראני תופס את ההתמודדות שלו עם האירועים כמאבק על שרידותו, ומכאן שגם כל האמצעים לגיטימיים. ככל שנוקפים הימים ומתבררים ממדי ההרג של המפגינים - כך גם הממשל האמריקני עומד בפני הצורך להחליט על אופן התגובה.

ימים קריטיים

מנעד האפשרויות של הממשל האמריקני נע בין תקיפה צבאית סמלית או משמעותית, תקיפות סייבר קשות והחרפה משמעותית של המצב הכלכלי בהידוק הסנקציות. הדילמה האמריקנית, וזו של הנשיא אישית, מתמקדת בצורך לבחור מהלך שיביא להכרעה ברורה וימנע היגררות למלחמה ממושכת, שמנוגדת לתפיסת עולמו הבסיסית.

מול האיום המסתמן לפעולה אמריקנית מוצא עצמו המשטר האיראני עם ארגז כלים כמעט ריק, והמעט שקיים גרוע ומסוכן למשטר. איראן מאיימת, אם תותקף, בתגובה נגד בסיסי ארה"ב באזור, תקיפה על ישראל וסגירת מצרי הורמוז - כל אחת מאלה תגרור תקיפה קשה על איראן שתהווה סיכון חמור יותר למשטר מזה שמציבים המפגינים.

אין זה מפתיע, אם כן, שבימים האחרונים קיים שר החוץ האיראני עראקצ'י קשר ישיר עם המתווך האמריקני סטיב וויטקוף והציע חזרה למשא ומתן בין שתי המדינות בנושא הגרעין. זהו הקלף האחרון שיש לאיראנים להציע כדי למנוע הסלמה, אולם הוא מותנה בקבלת התנאים של האמריקנים להפסקה מוחלטת של העשרת אורניום באיראן, שמשמעותה המעשית היא הפסקת תוכנית הגרעין. בנסיבות הנוכחיות יש להניח שגם נושא הטילים יעלה, ואולי אף הפסקת הסיוע לפרוקסיז. כל אלה הם תנאים שהאיראנים סירבו לקבל, וקשה לראות את המנהיג חמינאי מסכים להשפלה הכרוכה בקבלתם.

לנוכח האלטרנטיבות הגרועות יותר, וכדי למנוע מהלכים שיש בהם איום פוטנציאלי על שרידות המשטר, ייתכן שהמנהיג יחליט לנקוט מהלך דומה לשל קודמו, חומייני, ש"שתה את כוס התרעלה" כדי להציל את המשטר. התפתחות כזו, אם תתממש, עונה על הציפיות של הנשיא טראמפ לעסקה על פי תנאיו, אולם תהיה מכה קשה לציבור האיראני, שהתעודד מדבריו של הנשיא שהבטיח לבוא לעזרתו. אין ספק שאנו מצויים בפני ימים קריטיים.

הכותבת היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד