מאז פרצה המחאה באיראן ב-28 בדצמבר, וככל שכדור השלג הלך וגדל, עמדו המומחים על שני אתגרים מרכזיים שבפניה: הראשון - "שאלת המיליונים", האם תצליח להתרחב לציבורים נוספים ולהוציא המונים לרחובות שישתקו את המדינה ויאתגרו את הממשל. השני - "שאלת ההנהגה", האם תצליח האופוזיציה הפנימית להעמיד מנהיגות או נתיב פוליטי שאליו תוכל המחאה לצעוד.
למרות מעטה החשיכה הדיגיטלית שמנסה משטר האייתולות להטיל על המדינה ומאמצי הדיס-אינפורמציה מטהרן ומחוצה לה, על ידי שני הצדדים, נראה שניתן להניח בזהירות ששאלת ההמונים נענתה במידה מסוימת, גם אם לא מכריעה.
"המשטר עומד בפני הפגנות חסרות תקדים, אולי הרציניות ביותר מאז המהפכה ב-1979", אומר דני סיטרינוביץ', לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הוא לא מצליח לבלום אותן גם לאחר ניתוק האינטרנט, והמפגינים לא מראים סימני עייפות".
כמעט כל יום במחאה הציג חידוש והשתנות: מפריצתה במרכזים המסחריים של טהרן עם הפיחות בערך המטבע, דרך התחזקותה בערי הפריפריה, תחילת אירועי המחאה האלימה כנגד סמלי משטר כמו הצתת תחנות משטרה ומטות הבסיג', יציאת ההמונים לרחובות בערים הגדולות כמו טהרן ומשהד - ועד לדיכוי הרצחני שהחל ביום שישי.
"בשביל המשטר זה הימור גדול", אומר סיטרינוביץ'. "דיכוי קשה מדי עלול לגרור לאפקט הפוך - יותר הרוגים יביאו יותר מפגינים לרחוב, ויש סיכון אמיתי שחיילים ושוטרים יסרבו לירות - ואם זה יקרה, המשטר עשוי להיכנס לסחרור סופני".
ככל שניתן לצייר את קווי המתאר של ההתפתחויות האפשריות, שתי אפשרויות תמיד על השולחן והן לא מבטלות זו את זו: האחת - שפיכות דמים מתמשכת בניסיון להשליט סדר על רחוב תוסס, מציאות של אי-שקט חברתי הולך ומעמיק. השני - דיכוי ההפגנות בכוח בהצלחה, כפי שקרה ב-2022 ובמחאות הקודמות.
כך או כך - השינוי יגיע
"גם אם המשטר יצליח לצאת עם היד על העליונה, הוא יצטרך להוביל שינוי מעמיק כדי לשרוד", מדגיש סיטרינוביץ'. "אי אפשר לחזור למצב שהיה".
סינטרוביץ' עומד על כך ש"התרחיש הסביר יותר הוא לא 'שינוי של המשטר' אלא 'שינוי במשטר', וסביר להניח שהוא יהיה השלב הראשון בכל נתיב מהפכני". אפשרות אחת שמצייר סינטרוביץ' היא שהצורך להחריף את הדיכוי יפתה גורמים במשמרות המהפכה לתפוס את השלטון בכוח ולנהל את המדינה במעין חונטה צבאית - גם אם בראשה יישארו פנים דתיות-אזרחיות כמו חמינאי. ״העדר אופוזיציה אמיתית משמעו שההידרדרות עלולה להסתיים לא בשחרור איראן אלא דווקא בנפילתה לידיים שמרניות יותר״.
אפשרות שכזו עשויה לדחוק את הנשיא מסעוד פזשכיאן החוצה, אל מחוץ למנגנון קבלת ההחלטות באופן רשמית.
פזשכיאן הוא כמובן לא אאוטסיידר למשטר - גם אם נתפס כרפורמיסט, הוא בשר מבשרו. אך דווקא דחיקתו הצידה עשויה להיות הצעד האחד הרחוק מדי שיוביל ליצירת אופוזיציה פוליטית פנימית - בדיוק מה שחסר היום. ״הבעיה המרכזית של המחאה היא שאין לה הנהגה מקומית משמעותית״, אומר סיטרינוביץ'. ״אבל אם המשטר ידחוק החוצה את הרפורמיסטים, הוא עלול דווקא ליצור את מה שהוא מנסה למנוע״.
תרחיש כזה עשוי לתדלק את המחאות ולהכניס למעגל שלהן גורמים שעד כה היו סקפטיים - כאלה שקנו את טענות המשטר בדבר בדלנים, הפעלה על ידי גורמי חוץ או השמצות אחרות. לראשונה ייווצר אופק מדיני - יחד עם הגברת הייאוש מהאפשרות לתיקון בתוך המערכת עצמה. "זה חלק מרכזי ממה שחסר עד עכשיו", אומר סיטרינוביץ'.
"הקואליציה הבין-אידיאולוגית, הבין-מעמדית והבין-עדתית שהייתה כל כך קריטית במהפכה ב-1979 - היא לא קיימת היום לגמרי. אבל צעד שכזה מצד המשטר עלול דווקא להקים אותה".
הלחץ, אולי חסר התקדים, על טהרן עשוי להוביל לשינוי בעמדותיה בניסיון להציל את המשטר - מטרתה העליונה. יהיה זה ניצחון לעמדת המשא ומתן שהוביל פזשכיאן: ויתור על העשרת אורניום בשטח איראן תמורת הסרת הסנקציות שחונקות את הכלכלה. "הלחץ העצום מהרחוב, עשוי להוביל את המנהיג העליון לשתות שוב את 'כוס התרעלה' - כפי שעשה ח'ומייני כשהסכים לסיים את המלחמה עם עיראק בשלהי שנות ה-80", אומר סיטרינוביץ'.
עסקאות וניצחונות
מה שמחזק כיוון זה הוא דווקא האיש בצד השני של השולחן. טראמפ, כפי שהוכיח בוונצואלה, מעוניין בעסקאות ובניצחונות - לא בהכרח בדמוקרטיה. אחרי תפיסת מדורו, הוא אותת שפניו להגיע להסדרים עם ההנהגה תחת היורשת שלו - בלי לרדוף אחרי שינוי משטר בחסות האופוזיציה הדמוקרטית. עסקה דומה עם איראן - ויתור על העשרה תמורת הקלה בסנקציות - עשויה להיות אטרקטיבית עבורו.
לפי ״הניו יורק טיימס״, בשבוע שעבר אמר שר החוץ האיראני עראקצ'י לבכירים בתקשורת כי הסיכויים למשא ומתן עם וושינגטון ״כרגע אפסיים״ - וכי ההחלטה אינה בידיו. רמז ברור למשרדו של חמינאי. אולם ביום שבת, בעיצומה של המחאה, הגיע לטהרן שר החוץ העומאני בדר אל-בוסעידי. עומאן תיווכה חמישה סבבי שיחות גרעין בין איראן לארה"ב בשנה שעברה - ונוכחותו עשויה להעיד שהערוץ עדיין פתוח או שיש מי שמנסה לפתוח אותו מחדש.
״תקיפה אמריקנית או ישראלית היא אירוע שיכול לטרוף את הקלפים״, אומר סיטרינוביץ', ״אבל קשה לחזות את ההשלכות שלה. מצד אחד היא יכולה להוביל ל'מסה הקריטית' שהייתה חסרה - אם תחשוף שוב את חוסר האונים של המשטר ותפיח תקווה במפגינים שיש להם גיבוי מבחוץ. מצד שני, המשטר יכול למנף אותה לקריאה להתאחד נגד האויב - ולנסות לטפח פטריוטיזם שדווקא יחליש את המחאות״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו