לשבור את מסך התעמולה: סופרת מבחריין על המסע ששינה את תפיסתה כלפי ישראל

כשגדלה בבחריין, הסופרת פאטימה אל-חרב תמיד שמעה על ישראל. בתקשורת הערבית המדינה הוצגה בדרך כלל בתור אויב, מעין דמות מרושעת שמעוניינת אך ורק להזיק ולפגוע. אבל בליבה של פאטימה קינן אותו ספק כה אנושי, זה שמהדהד במחשבה: האם מה שמספרים לנו כל הזמן באמת נכון? היא התעניינה יותר ויותר וביקשה ללמוד ולדעת בעצמה.

כשהסכמי אברהם נחתמו בספטמבר 2020, צצה לה הזדמנות למסע ששינה את חייה.

"תמיד רציתי לדעת יותר על ישראל ועל היהודים", היא מספרת בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "במזרח התיכון ישראל היא 'דבר רע'. אבל רציתי לדעת בעצמי, להתבגר, לשמוע את כל הסיפורים". היא יודעת היטב מהו כוחן של מילים: עד כה כתבה אל-חרב חמישה ספרים שעסקו בחייהן של נשים בעולם הערבי. כיום היא משלימה את הדוקטורט שלה במינהל עסקים ובמנהיגות.

"כשנחתמו הסכמי אברהם, הוזמנתי על ידי ארגון בשם 'שארכה' להשתתף במשלחת הראשונה מבחריין ומאיחוד האמירויות בישראל. זה היה בדצמבר 2020, וזו היתה הפעם הראשונה שלי במדינה. החלטתי ללכת ולראות במו עיניי, ואפילו שהנסיעה היתה חוויה מפחידה עבורי, הייתי סקרנית לדעת עוד".     

קרוב לאלף אישים במזרח התיכון ובעולם המוסלמי הגיעו בשנים האחרונות לארץ במסגרת הפעילות של "שארכה", ארגון אזרחי שקם בתחילה בידי יזמים מישראל ומאיחוד האמירויות ב-2020. מדובר בפוליטיקאים, בעיתונאים, באנשי עסקים, במשפיעני רשת ובכל מי שיכול לשבור סטיגמות ולסדוק את מסך התעמולה שניצב מול מדינת היהודים.

"המטרה היא לחזק את היחסים האסטרטגיים של מדינת ישראל עם העולם המוסלמי", מסביר עמית דרי, מייסד הארגון. "לא מתוך משאלת לב שמחר בבוקר יפתחו שמפניות במזרח תיכון, אלא מתוך ראייה לאומית מפוכחת". במילים אחרות, לא לקחת את הסכמי אברהם עם מדינות המפרץ כ"מובנים מאליהם", אלא למנף את היחסים הרשמיים.

ללמוד על השואה

ואכן, אל-חרב לא הסתפקה רק באותו ביקור בארץ. היא הפכה למנהלת המפרץ ב"שארכה" ולמובילת הסניף בבחריין. שיתופי הפעולה שנולדו בישראל הובילו אותה להיות מעורבת בתיאום משלחות של אזרחים מבחריין, מאיחוד האמירויות וממרוקו, ושל משלחות של ישראלים לבחריין, למרוקו ולאיחוד האמירויות.

המטרה היתה ועודנה ליצור היכרויות ויחסים בין הצדדים. אבל אז החלה להתגבש ההבנה שצריך לפעול גם בתחום החינוך: ללמד מוסלמים פרקים בהיסטוריה היהודית שלא הכירו עד אז. "רצינו לחנך, כי במזרח התיכון אנשים מכחישים את השואה או שהם לא מדברים עליה, או שהם לא יודעים עליה דבר. זה מעולם לא נלמד בבתי הספר שלנו. אז חשבנו שזו הדרך שלנו, וזה התחיל בי.

הייתי במשלחת הראשונה לאושוויץ בפולין ולגרמניה", מספרת אל-חרב. "זאת חוויה שפוקחת לך את העיניים, מפני שמעולם לא חשבתי שאלמד על ההיסטוריה ממקור ראשון ובמקום שבו הכל קרה. זה היה מאוד כבד על הלב. אבל באותו זמן זה היה חשוב לנו ללמוד ולהיות שם, ולהבין אפילו באחוז אחד מההרגשה שלנו אחוז אחד ממה שקרה.

כשהיינו שם היה קר וגשום, ודמיינו איך הרגישו הקורבנות והאנשים שמתו שם עם מינימום בגדים ותחת התעללות. עבורנו זו היתה חוויה קשה, אז אנחנו לא יכולים לדמיין איך האנשים חוו הכל באותו זמן.

"לאחר מכן, הבאנו משלחות רבות שהשכילו לגבי הפרק האפל הזה בהיסטוריה ולמדו על השואה. בדרך מסוימת, זה ערוץ שנועד להילחם בקיצוניות ובשנאה שאנחנו רואים היום. כל מי שהולך לתוכניות האלה מתחיל בטיול לישראל ול'יד ושם', ונפגש עם מומחים בנושא. בהמשך, הם מגיעים לאושוויץ בפולין, ונוסעים לגרמניה. נוסף על כך, יש הרבה הרצאות מקוונות כדי ללמד על הנושא.

"אנשים שעברו את המסלול, הופכים למעין שגרירים של התכנים שלמדו. האנשים שאנחנו מגיעים אליהם הם בעלי השפעה בקהילות שלהם, כמו מורים, פרופסורים, עיתונאים, משפיעני רשת. כאלה שיכולים לשתף את הידע הזה בקהילות וברשתות שלהם".

על היחסים בין ישראל ובחריין אומרת אל-חרב: "במיוחד אחרי 7 באוקטובר היה מבחן ענק להסכמי אברהם וליחסים בין המדינות, ואני חושבת שהצלחנו בכך שהיינו יציבים והמשכנו אפילו אחרי 7 באוקטובר. אני רואה את המדינה שלי, כמו תמיד, בתור כזו שבוחרת בשלום ומציבה אותו במקום הראשון".

"אני חושבת שזו הדרך קדימה. הדבר היחיד שיכול לגרום לנו להתקדם ביחסים הוא להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים בפרויקטים, אבל גם במדינות מבחינה עסקית או ביטחונית", הוסיפה. 

"הגיעו גם בחרבות ברזל"

"ההישג הכי משמעותי שלנו", מציין בהקשר זה עמית דרי, "הוא שאפילו בזמן המלחמה הצלחנו להביא לכאן משלחות של אזרחים מוסלמים וערבים מכל רחבי העולם. הדבר הזה לא התפרק בגלל 7 באוקטובר, או בגלל המלחמה".

ואכן, ב"שארכה" לא עצרו במרוקו, בבחריין ובאיחוד האמירויות. בשנים האחרונות הם ארגנו משלחות של אישים מוסלמים מפקיסטן, מהודו, מאירופה ומארה"ב. היעדים הבאים? מלזיה, אינדונזיה, וכמובן ערב הסעודית. מאות אזרחים שלא מוותרים על הקשר עם ישראל, ולא רואים בה גורם שיש להחרים או לנהל נגדו מסע דמוניזציה, אלא פשוט עוד מדינה במרחב.      

אמין דריסי ממרוקו עבר דבר או שניים בחייו. כשסיים את התיכון, הוא החליט לצאת לצרפת וללמוד מתמטיקה וסטטיסטיקה. בהמשך הוא החל לעבוד בפריז ואפילו הקים עסק משלו. על הדרך פרסם ספרים ועסק בשיווק ובפרסום. בקיצור, איש אשכולות.

אולי לא מפתיע שדווקא הוא, לפני כמה שנים, החל להתעניין דווקא ביהדות מרוקו. כיום הוא מחזיק במספר "צנוע" של יותר ממאה אלף עוקבים ברשתות החברתיות. כך, דרך העמודים שזכו לכינוי "התרבוש הוורוד", הוא מגיע לאינספור גולשים ברחבי העולם.

כמו אנשים אחרים ששוברים חומות, דריסי לא הסתפק בכך. כשחברו פנה אליו והציע לו להצטרף למשלחת לישראל, הוא לא היסס. היה זה דווקא בזמן המלחמה בעזה, ביולי 2025, כשדריסי וחבריו הגיעו למקומות הקדושים בירושלים, פגשו פנים אל פנים את החברה הישראלית, ואפילו פקדו את אתרי טבח 7 באוקטובר בדרום המדינה, כולל ביישובי העוטף ובשטחי הקטל של פסטיבל הנובה.

"היה מאוד כואב לראות את מה שקרה בניר עוז", הוא מספר ל"היום" בשיחה מקזבלנקה, "גילינו שאנשים נחטפו ואחרים למרבה הצער נרצחו ונשרפו בחיים. זה היה מאוד מכאיב, אבל גם חשוב מאוד לדעת. כי כמובן שמענו על 7 באוקטובר במדינות שלנו, אבל לצערי לא הכרנו את הסיפורים האפלים שקרו, את המעשים הברבריים שנעשו.

הגענו גם לאתר הנובה וראינו את השלטים של כל הנרצחים. שמענו שם עדות של שורד (של הטבח). ראינו את המציאות, זו שרק שמענו עליה במרוקו. אז היה מאוד חשוב לקבל את המידע הזה ולהבין עד כמה ברברית היתה המתקפה של 7 באוקטובר".

"חייהם משתנים"

"זה משנה להם את החיים", מעיד נועם מאירוב, מנכ"ל "שארכה", שראה רבים מחברי המשלחות שנחשפו ל"סרטון הזוועות" מהטבח. "חלקם לא שמעו על 7 באוקטובר, ומבחינת חלקם ב-8 באוקטובר התחילה בהפתעה מלחמה נגד העזתים. כשמראים להם את המציאות, הם משנים את התפיסה ועומדים לצד ישראל באופן מלא, ואף יותר מזה. חלק מהאנשים אומרים 'ישראל לא עשתה מספיק כדי לנצח את חמאס'".  

בימים אלה, דריסי עובד על הקמת קרן לקידום היחסים בין ישראל למרוקו. "יש אינטרסים משותפים לשתי המדינות והן יכולות לעשות דברים מדהימים ביחד. ישראל יכולה ליהנות מהכוח הרך של מרוקו בעולם. זה אומר קשרים שמרוקו מנהלת בכל מקום בעולם, ובמיוחד באפריקה.

גם מרוקו יכולה ליהנות מהקשר עם ישראל כי אנחנו צריכים את ההיי-טק הישראלי, את המומחיות הישראלית בחקלאות ובתעשייה הצבאית. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאם ישראל תצליח ליצור קשרים טובים עם מרוקו, זה יכול לעודד מדינות ערביות לנרמל את הקשרים שלהם. זאת למעשה מעבדה של היחסים בין ישראל לעולם המוסלמי".

לצד זאת, דריסי מודה שפעילותו ניצבת בפני אתגר מפני שחלק מהרחוב המרוקאי מתנגד ליחסים. הוא גם לא נרתע מלספר על גלי השנאה שהוא מתמודד איתם: "אני אהיה כן, יש יותר ויותר תגובות טובות, אבל יש הרבה תגובות רעות. כל כך הרבה פעמים הפנו אלי איומים ברצח, אבל יש לי משימה ואני אמשיך בה לא משנה מה יהיה המחיר. אני לא מוותר".

אמין דריסי, מרוקו: "היה מאוד כואב לראות את מה שקרה בניר עוז. שמענו על 7 באוקטובר, אבל לצערי לא הכרנו את המעשים הברבריים שנעשו".