ההכרה בסומלילנד משרטטת מחדש את המפה האזורית ועשויה לבסס ברית פריפריות מול הסדר הישן של מדינות ערביות ומוסלמיות.
שעות ספורות לפני ההכרה: משלחת אמריקנית מגיעה להרגייסה בירת סומלילנד // רשתות חברתיות
ביום שבת פורסמה "הצהרה של 21 מדינות ערביות ואפריקניות" נגד ההכרה ההדדית בין ישראל לסומלילנד. הודעת הגינוי כללה את קטאר, ירדן, מצרים, אלג'יריה, קומרו, ג'יבוטי, גמביה, איראן, עיראק, כווית, לוב, המלדיביים, ניגריה, עומאן, פקיסטן, סעודיה, סומליה, סודן, טורקיה ותימן. בהצהרה השתתפו גם הרשות הפלשתינית שהוגדרה כמדינה והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. אליהן הצטרפה בחלוף יממה ממשלת א-שרע בסוריה.
באופן מעניין למדי, ההצהרה לא כללה את איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ואתיופיה. ארבע מדינות שחולקות אינטרסים משותפים עם ישראל ומעורבות בקרן אפריקה. היועץ של נשיא איחוד האמירויות אנואר גרגש דיבר בסוף השבוע על הצורך בדיאלוג שיביא לפתרונות מוסכמים, ומשרד החוץ האמירותי לא סיפק הצהרה נגד המהלך. גם רבאט, מנאמה ואדיס אבבה בחרו בשתיקה, נכון לכתיבת שורות אלה.
"דובאי וורלד"
לא בכדי האמירותים מעדיפים להוריד פרופיל. החברה "דובאי וורלד" (DP) חתמה ב-2016 על הסכם בשווי של יותר מ-440 מיליון דולר עם ממשלת סומלילנד כדי לתפעל מתחם סחר אזורי בנמל ברברה. כשנתיים לאחר מכן, אתיופיה הפכה לבעלת מניות מרכזית דרך הסכמים מול סומלילנד ו-DP.
סומלילנד מתכסה בצבעי דגל ישראל // רשתות חברתיות
למעשה, רשות הנמלים של סומלילנד, DP ואתיופיה מחזיקות יחד במרבית המניות של הפרויקט. אחת המטרות של המתחם היא לחבר את הנמל המקומי לאתיופיה, שלא נהנית ממוצא לים.
יתר על כן, איחוד האמירויות הקימה במדינה בסיס צבאי. אלא שבמקביל, היא מסייעת לשלטון בסומליה במאבק נגד ארגוני טרור כמו השלוחה המקומית אל-קאעידה – א-שבאב אל-מוג'האדין. ארגון זה כבר איים לפעול נגד ההכרה. נוסף על כך, הפדרציה הערבית סייעה לכוחות סומליים באימונים ובהדרכות, ואף בהקמת תחנות משטרה. במילים אחרות, אבו דאבי משחקת על כל המגרש ולכן מתנהלת בזהירות דיפלומטית.
גם לבחריין יש אינטרסים כלכליים בסומלילנד, בשל קו סחר שעובר בינה לבין נמל ברברה דרך הים הערבי ומשם למדינות אפריקה. כמו איחוד האמירויות, בחריין מנהלת במקביל יחסים טובים עם סומליה, שגם אליה מגיעות סחורות דרך הים באופן תדיר. בקיצור, גם שם מעדיפים בשלב זה להוריד פרופיל.
באשר למרוקו, שם אף פעם לא ממהרים להצטרף לגינויים אוטומטיים של חברות הליגה הערבית. עם זאת, ייתכן שמדובר ב"איחור אופנתי". רק בנובמבר נפגשו שרי החוץ של רבאט ומוגדישו והביעו תמיכה "בשלמות הטריטוריאלית של מרוקו וסומליה". כמו חברותיה במפרץ, מרוקו לא תרצה להכניס את עצמה לקלחת בשל האינטרסים הכלכליים שלה ביבשת אפריקה.
יתרה מזאת, תמיכה בסומלילנד עלולה לעורר כלפיה ביקורת על רקע סוגיית "סהרה המערבית". מדובר בתיק שבו רבאט רשמה ניצחון מדיני כשמועצת הביטחון של האו"ם תמכה בתוכנית האוטונומיה שלה.
"מועצת המעבר הדרומית"
זו אחת הסיבות שעומדת מאחורי התנגדותן החריפה של מספר מדינות מוסלמיות אחרות להכרה בסומלילנד. ממשלת תימן המוכרת, שנתמכת על ידי סעודיה, מתמודדת בימים אלה מול שאיפה של "מועצת המעבר הדרומית" להקים מחדש את דרום תימן. בהמשך לזה, סוריה, טורקיה, איראן ועיראק מתמודדות מזה שנים רבות מול שאיפותיהם של הכורדים לנהל אוטונומיות או להקים מדינות נפרדות. אפילו בצפון אלג'יריה פועלת תנועה בדלנית בחבל הקבילים, ששואפת להגדרה עצמית של המיעוט האמזיגי ("ברברים").
כעת העיניים נשואות לארה"ב ולפגישה בין רה"מ נתניהו לנשיא האמריקני טראמפ. אם וושינגטון תבחר להכיר בסומלילנד ולצרף אותה להסכמי אברהם, ניתן להניח שמדינות אחרות, שיושבות כרגע הגדר, יקבלו לגיטימציה להצטרף להכרה בה. תהליך כזה יכול לבסס ברית של "פריפריות" מול הצירים האסלאמיסטיים של איראן וטורקיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו