המתיחות בין ישראל לבין טורקיה שוברת שיאים חדשים: בצל ההשפעה הטורקית ההולכת וגדלה בכל רחבי המזרח התיכון, במיוחד אחרי הנפילה של המשטר אסד בסוריה, מדינת ישראל סוף סוף התחילה לנקוט בצעדים משמעותיים ואף הכרחיים על מנת לבלום את המגמה הזאת.
בשבוע האחרון, באמצעות חיזוק הברית האסטרטגית אשר הוכיח את עצמה במהלך מלחמת עם כלביא נגד איראן, ישראל העמיקה את קשריה עם יוון וקפריסין - אשר נחשבות כיריבותיה ההיסטוריות של טורקיה.
ללא ספק, ההתקרבות הזאת עם המדינות ההלניות היא תשובה ישראלית הולמת ליוזמה הטורקית המכונה בשם "שכנותיה של סוריה". באמצעות כריתת ברית צבאית עם עיראק, לבנון, סוריה וירדן שואפת אנקרה לכתר את מדינת ישראל מצפון ועד מזרח.
כיום טורקיה משווקת ומצדיקה את הברית הזאת כ"חזית הכרחית עבור לוחמה נגד דאע''ש" - אולם ברור כשמש כי דאע''ש משמש כאן רק כעלה תאנה. המטרה המרכזית של המיזם הטורקי היא להרתיע את ישראל.
בימים האחרונים, טורקיה מנסה להתאושש מהשלכותיה של הפסגה המשולשת. בתקשורת הטורקית מנסים להרגיע את הרוחות באמצעות לשדר מסרים נוסח "עסקים כרגיל" ואף טענו כי "עקב נחיתותה, הברית ישראלית-יוונית-קפריסאית אינה יכולה להוות אתגר כלשהו עבור טורקיה".
למרות השחצנות הזאת, ניתן היה למדוד את ההדים של הברית דווקא בעמוד השער של שופר של השלטון ארדואן, העיתון יני שאפאק, ממש יום שאחרי הפסגה בתאריך 24 בדצמבר: כותרת הראשית של העיתון תיארה את מדינת ישראל כלא פחות מ"האיום מספר אחת עבור הביטחון הלאומי הטורקי".
אך זה לא סוף פסוק: ימים ספורים מהפסגה המשולשת עם ההלניות, הפעם ראש הממשלה נתניהו קיבל החלטה חשובה נוספת - והחליט לבלום את החדירה הטורקית בקרן אפריקה באמצעות ההכרה בסומלילנד. למעשה, חבל הארץ הזה הכריז על עצמאות בשנת 1991 - אולם סומלילנד לא זכתה להכרה בינלאומית, ולמרות עצמאותה בפועל - על הנייר נשארה כחלק בלתי נפרד של סומליה. בדיוק בנקודה הזאת טורקיה נכנסת לתמונה.
כשכולם בורחים - טורקיה מתבססת
כחלק מאסטרטגיית העל לחדור ליבשת אפריקה, כבר בשנת 2011, טורקיה החלה בהרפתקה האפריקנית שלה דווקא בסומליה. כדי לחזק את מעמדה, במהלך העשור האחרון טורקיה השקיעה יותר ממיליארד דולר לתשתיות במדינה.
באותם ימים, כאשר כל המדינות המערביות ברחו מסומליה, טורקיה חנכה שגרירות בעיר הבירה מוגדישו, בנתה בתי חולים, בתי ספר, שיקמה את הנמל ושדה תעופה וכמובן ב-2017 הקימה את הבסיס הצבאי הגדול ביותר ע''ש TURKSOM מחוץ לגבולותיה של טורקיה - דווקא בסומליה.
תחת הגג TURKSOM טורקיה העמיסה טנקים, כטב''מים וחיילים כדי להכשיר את הצבא הסומלי במלחמתה נגד ארגון הטרור א-שבאב. על מנת להצדיק את הנוכחות הצבאית במדינה הזאת, בפברואר 2024 אנקרה אף חתמה על הסכם שיתוף פעולה בתחום ההגנה וכלכלה עם מוגדישו.
חודש אחרי ההסכם זה, שתי המדינות חתמו על הסכם נוסף, לחיפוש גז ונפט באוקיינוס ההודי. כך לצד ספינות הסיסמיות הטורקיות גם הצי הטורקי מצא כאן את התירוץ כדי להפגין נוכחות בחופי סומליה. מהלך זה מסביר את התחמשותה הימית המסיבית של טורקיה, עליה הוכרז בינואר האחרון, הכוללת בניית 31 כלי שיט חדשים ובהם צוללות, משחתות ונושאת מטוסים. כך באמצעות הצי שלה שואפת אנקרה להפגין נוכחות מתמשכת בזירות רחוקות כגון סומליה ולוב.
אך החשיבות האסטרטגית של סומליה עבור טורקיה דווקא נחשפה בדצמבר אשתקד. בדצמבר 2024, התקשורת הטורקית הכריזה כי ממשל ארדואן בונה בסיס לשיגור טילים בליסטיים ארוכי טווח בסומליה. בזכות הקמת הבסיס לשיגור טילים, כוחות המזויינים הטורקיים ירכשו אפשרות לבצע ניסיונות בטילים בליסטיים מבלי להטריד את שכנותיה של טורקיה.
כאשר טורקיה מעמיקה את אחיזתה הצבאית בסומליה היא גם דואגת לחזק את מעמדה של מוגדישו בזירה הבינלאומית. ב-12 בדצמבר 2024, באמצעות "אמנת אנקרה" אשר נחתמה בין סומליה לבין אתיופיה, הרחיקה טורקיה את אתיופיה מהכרה בסומלילנד. כזכור, בינואר 2024 חתמו אתיופיה וסומלילנד על מזכר הבנות כי לפיו תמורת מתן זכויות שימוש בנמל "ברברה" של סומלילנד במפרץ עדן, אדיס אבבה הייתה אמורה להכיר בריבונותה של סומלילנד על אדמותיה. אולם טורקיה חסמה את המהלך הזה, וההכרה של אתיופיה בסומלילנד נשארה רק בדרג "דה-פקטו" ולא תורגמה ל-"דה-יורה".
בדיוק בנקודה הזאת נכנסת לתמונה ההכרה של מדינת ישראל בסומלילנד. באמצעות ההכרה, ירושלים החלישה את משמעותה של "אמנת אנקרה" - ואפילו סללה את דרכה של אתיופיה מחדש בחזרה להכרה בסומלילנד. ללא ספק, הכרה אתיופית בסומלילנד תחזק את השותפות בין ירושלים לבין אדיס אבבה עוד יותר.
רמז עבה
חשוב גם להתייחס לדברי ראש הממשלה בעת שהכיר בסומלילנד. בהצהרה הרשמית, נתניהו הכריז כי ישראל מכירה בה "ברוח הסכמי אברהם". הדגש על הסכמי אברהם מרמז על אפשרות הכרה עתידית, יותר נרחבת, גם מצדה של ארה''ב ואולי גם על ידי שאר המדינות גוש הסכמי אברהם, בעיקר מצידה של האמירויות שמחזיקה בנכסים צבאיים בסומלילנד ומקיימת איתה יחסים קרובים.
ימים ספורים אחרי ההכרה, עדיין לא התבררו מה הם ההישגים הישראלים המיידים מן המהלך המדיני המבריק הזה. אך בהתחשב במיקום הגאו-אסטרטגי של סומלילנד מול חופי תימן, ובעיקר מיקומו בקרבת סומליה ובאב-אל-מנדב, ישראל למעשה מכריזה על כוונתה לשמר על אינטרסים אסטרטגיים גם בקצה השני של הים האדום.
כך לא פלא שמיד אחרי ההכרה הישראלית בסומלילנד, הגיע הגינוי החריף של משרד החוץ הטורקי והידיעה על שיחת חירום בין שרי החוץ של טורקיה, סומליה, מצריים וג'יבוטי אשר גם שוכנת באזור באב-אל מנדב.
אל מול ניסיונותיה של טורקיה לבסס הגמוניה אזורית ולכתר את ישראל באמצעות בריתות צבאיות בסוריה ונוכחות אסטרטגית מאסיבית בקרן אפריקה, דומה כי ישראל סוף סוף החליטה לפעול וכעת מיישמת את צעדי הבלימה רב-זירתית. שילוב הכוחות עם המדינות ההלניות בים התיכון, לצד המהלך המדיני המבריק של ההכרה בסומלילנד, מהווים מענה אסטרטגי המעביר את היוזמה לידי ירושלים.
צעדים אלו לא רק מחלישים את האחיזה הטורקית בנתיבי שיט קריטיים ובמוקדי כוח פוליטיים, אלא גם מבהירים לטורקיה כי ישראל כן מודעת למתרחש בשטח ונכונה לפעול באופן יצירתי ופעיל כדי להגן על האינטרסים הלאומיים שלה בכל מרחב.
ד''ר חי איתן כהן ינרוג'ק הוא חוקר בכיר ומומחה לטורקיה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, ועורך הירחון Turkeyscope: Insights on Turkish Affairs
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו