אם הסלמה מתקרבת: דרושה חשיבה רעננה בסוגיה האיראנית

אירועי הימים האחרונים ששיאם בהתקרבות המסוכנת של איראן וישראל לעימות נוסף, במקביל בניין הכוח העצים של איראן, מצריכים את ישראל לחשיבה רעננה וחדשה בסוגיה האיראנית. התנגדות לכל הסכם מדיני וההמתנה לשינוי משטרי בטהרן תוך שימור על הלחץ על המשטר, שוחקים את ההישגים המשמעותיים של מערכת "עם כלביא", ומקרבים את ישראל לעימות נוסף עם טהראן שעלול להיות קשה יותר וארוך יותר.

דווקא בראי ההישגים הדרמטיים של ישראל בלחימה, נכון לנצל את נקודת הזמן הנוכחית לחשיבה מחודשת ביחס למדיניותה של ישראל מול איראן ולאימוץ פתרונות שהם לאו דווקא קינטיים.

"נסיונות ההרגעה" בישראל במטרה למנוע הסלמה מסוכנת בין ירושלים לטהראן, מגיעים לאחר מספר ימים שבהם הצדדים התקרבו לעימות מסוכן ביניהן. שורשיו, בבניין הכוח העצים של איראן לאחר מערכת "עם כלביא", אשר הובילו את ראש ממשלת ישראל להציג בפני נשיא ארה"ב, את הצורך לפעול שוב כנגד איראן.

לשם כך, וכדי להדגיש את חומרת האירוע, התבטאו בכירים בטחונים ישראלים אודות ההתקדמות החמורה והמסוכנת של איראן בדגש על בניין הכוח בתחום הטילאות. התבטאויות אלו שהעלו את "מד הלחץ" באיראן והתרגיל הרחב שביצעו הכוחות האיראנים, הובילו את ההנהגה בישראל לחשוש ממתקפת פתע איראנית ועובדה זו כמעט והציתה מערכה נוספת בין המדינות.

יודגש, כי ללא שינויים דרמטים בשנה הקרובה - בין אם שינוי משטרי באיראן (כתוצאה ממות המנהיג ו/או מהפכה), בישראל (על רקע ההתפתחויות הפוליטיות הצפויות בשנת בחירות), או בארה"ב (לקראת בחירות אמצע הקדנציה), סביר כי אירועים כמו שהיו בסוף השבוע האחרון יחזרו ביתר שאת. יתרה מכך, לאור בניין הכוח האיראני והחשש בישראל משיקום יכולות בעיקר בתחום ייצור הטילים, אבל גם הגרעין, הסבירות להתנגשות צבאית נוספת בין איראן לישראל נראית גבוהה מאי פעם.

הבעיה המרכזית בכך היא העובדה שלאור הלקחים שאיראן למדה ומיישמת מאז המערכה האחרונה ועל רקע שיקום היכולות המהיר של טהרן, בעיקר בשל העובדה שהן תעשית הטילים והן תעשית הגרעין במדינה מבוססות ברובן על ידע מקומי איראני, לא ברור אלו הישגים תוכל ישראל להשיג במערכה הבאה, שייתכן שתהיה קשה יותר מהמערכה הקודמת.

יתרה מכך, גם אם ישראל תשיג הישגים משמעותיים שיתקרבו ואולי אפילו יעקפו את ההישגים במערכת 12 הימים בחודש יוני, ברור שאיראן תמהר לשקם גם אותם.

ברקע הדברים, האתגר המשמעותי שיש לישראל לגייס מחדש את הממשל האמריקני בתמיכה במערכה צבאית נוספת באיראן, זאת כאשר מבחינת הנשיא טראמפ האיום המרכזי היה בכלל תוכנית הגרעין של איראן ,ולא מערך הטילים הקונבנציונלי שלה, וכלל לא ברור האם וכיצד האמריקנים יתמכו במערכה שכזו, או במערכה שתבקש לשנות את המשטר. 

"הדילמה האסטרטגית" הניצבת לפתחה ש לישראל היא מורכבת ביותר - האם לא לתקוף ובפועל לחזור למדינות "הכלה" אשר תשחק באופן דרמטי את הישגי "עם כלביא" ותעמיד את ישראל בחשש מתמיד ממתקפת פתע איראנית, או לתקוף ולנסות להחזיר את האיראנים אחורה מתוך הבנה שמחיר המלחמה עתיד להיות קשה וזאת לשם השגת הישגים זמניים בלבד.

ישראל יכולה אף לשקול מהלכים לשינוי המשטר באיראן, אבל כפי שהוכח במערכת 12 הימים, אין באיראן אופוזיציה שהלכה למעשה יכולה להחליף את המשטר הנוכחי שמשתמש במערכה האחרונה לחיזוק מעמדו מבית (אל מול אתגריו הרבים).

כלומר - אופציה קינטית היא אפשרית אבל תכליתה ותוחלתה מאוד לא ברורים, ומנגד חזרה למדיניות הכלה שייתכן ותשים את ישראל במצב אסטרטגי מורכב הרבה יותר לפני המערכה האחרונה, שבה נחשפו יכולות משמעותיות שבעיקר איפשרו לאיראן להבין עד כמה היא חדורה מודיעינית ואופרטיבית.

מצב עניינים זה מחייב חשיבה חדשה במערכת הישראלית ביחס למדיניות הנכונה אל מול איראן. זו חייבת להיות ריאלית, מותאמת למציאות ובבסיסה ההבנה כי המשטר האיראני לא הולך לשום מקום ("מהפיכה זו לא תוכנית עבודה"), ולא באמת ניתן למנוע את בניין הכוח הקונבנציונלי של איראן באמצעים קינטים בלבד, שיעילותם עלולה להתקזז בשיפור היכולות מצידה של טהרן.

במסגרת חשיבה זו נכון לחזור ולשקול מהלכים שישראל סירבה להם עד כה כדוגמת תמיכה שיח מדיני ישיר בין איראן וארה"ב בסוגית הגרעין (שפתרונה ירגיע משמעותית את המתיחות הקיימת באיזור ואולי ניתן לשלב באמצעותה צעדים למניעת הסלמה בין ישראל לאיראן), פתיחת ערוצים להרגעת המתיחות בין ישראל ואיראן ועוד. נכון ,שחלק מהצעדים עולים לחזק את השלטון באיראן אבל במקביל להקטין דרמטית את סכנת ההסלמה, תוך יצירת "בהירות אסטרטגית" בין המדינות.

השענות על הפתרון הקינטי בלבד, עלולה לדרדר את ישראל למערכה בה היא איננה מוכנה (אם איראן תתקוף ראשונה), או מערכה שתוצאותיה יהיו מוגבלות בלבד. כך, האירועים האחרונים מחדדים את הצורך לחשיבה מחודשת בסוגיה האיראנית.