החשש בטהרן מהפתעה ישראלית: כך עלולה לפרוץ המערכה הבאה מול איראן

הדיווחים בדבר "תנועות חשודות" במערכים האסטרטגיים של איראן מחדדים את סכנת המיסקלקולציה, שעלולה להוביל לפריצתה של מערכה נוספת בין איראן לישראל. ספק אם איראן מעוניינת במערכה מול ישראל בעת הנוכחית, אך מנגד היא אינה מוכנה לחזור לנקודת הפתיחה של מבצע "עם כלביא". בהינתן המחשבה בטהראן כי ישראל שוקלת תקיפה,איראן עלולה להעדיף לתקוף ראשונה.

מאז סיומה של מערכת "עם כלביא"עולים מעת לעת דיווחים על מוכנות במערכים האסטרטגיים האיראניים לקראת הסלמה אפשרית מול ישראל. למרות שמוכנות זו טרם הובילה לעימות נוסף, אסור לזלזל בה - בעיקר נוכח העובדה שהיא מעידה על עצבנות וחשש בטהראן ממערכה נוספת מול ישראל, ובעיקר מהאפשרות שישראל תפתיע אותה שוב.

בניגוד לתפיסה הרווחת, הנהגת איראן אינה "ששה אלי קרב", וזאת בשל החשש מהשלכותיה של מערכה שתתנהל על אדמתה. טהראן העדיפה מאז ומתמיד שאחרים ילחמו את מלחמותיה ויחסכו ממנה את הצורך להילחם בעצמה - בוודאי כאשר מצבה האסטרטגי בעייתי, לנוכח אתגרים משמעותיים המאיימים על יציבות המשטר.

עם זאת, כלקח ממערכת "עם כלביא", נדמה שטהראן מבינה היטב שאסור לה להיות מופתעת פעם נוספת- גם אם אינה מעוניינת במערכה בעת הזו. לפיכך, נראה כי ה"טריגר" למערכה נוספת בין איראן לישראל נובע בעיקר מסכנת המיסקלקולציה: מצב שבו איראן תעריך שישראל עומדת לתקוף אותה, ולכן תעדיף להקדים ולתקוף.

כדי להימנע מהידרדרות למלחמה, נראה שטהראן עושה שימוש בהעלאת כוננות במערכיה האסטרטגיים כדי להעביר מסר לישראל בדבר מוכנותה לעימות - ובעיקר כדי להרתיע את ישראל אם זו שוקלת תקיפה. כך מנסה איראן "לפזר" את ערפל אי-הוודאות סביב תקיפה ישראלית אפשרית, ולחסוך את הצורך לתקוף בעצמה.

הבעיה המרכזית היא שככל שאיראן משדרגת את יכולותיה, כך גם האיומים הישראליים עולים מדרגה. בהיעדר "קו אדום" ישיר בין ישראל לאיראן, שיכול להרגיע מתחים - בדומה לקו שהיה בין ברית המועצות לארצות הברית - הסבירות להסלמה עולה בכל פעם שאיראן מעריכה שישראל עומדת לתקוף אותה.

על רקע הצהרות ההנהגה הישראלית בסוגיה האיראנית, סביר כי תחושת המוטרדות בטהראן רק תלך ותחריף עם הזמן, וכך גם סכנת המיסקלקולציה.