איראן "העתיקה" מקטאר - ויהודי התפוצות משלמים מחיר כבד

במאה ה-17, כשהמלך האיראני מהשושלת השיעית הקיצונית גבר על מלך עות'מני סוני, הוא ביקש שיהללו את שמה של איראן בכל רחבי האימפריה ואף באירופה במלים: "הוי נפשי ונשמתי, הוי אהבתי הנצחית, את איראן שלי לעד, מבראשית ההיסטוריה שרה את שמך, את מעל נצחונות והפסדים ואת תישארי לעולם, כל העולם יידע את שמך".

במבט מערבי ראשון, שיר זה נראה כשיר פטריוטי והבעת נאמנות למולדת, אך המשמעות הנסתרת בה שידועה לאיראנים רבים, מקדמת המשך כיבושים ופרסום שמה של איראן ברחבי העולם, בין אם דרך נצחונות צבאיים ובין אם תרבותיים.

מאז המהפכה האסלאמית האיראנית, המשטר שאף רואה עצמו כממשיך אותו שושלת שיעית קיצונית, לקח מסר זה ופיתח אותו למושג של "ייצוא המהפכה", לפיו המשטר האיראני ישאף בכל מאודו ובאמצעות כל משאב שנמצא בידו (גם על חשבון האזרח והאתגרים הפנימיים, ראו מחסור במים ומאידך סיוע מסיבי לחזבאללה גם בימים האלה), לייצא את ערכיו לכל עבר כדי "לכבוש" כל יעד, במזרח התיכון ובמערב ובכך להפוך את איראן למעצמה.

האמצעי שעומד לרשות המשטר האיראני לטובת מטרה זו הוא תעמולה, מניפולציה ושטיפת מוחות של קהלים רבים, בפרט כאלה שאינם מזדהים עם השלטון המקומי.

כך יחד עם טובות הנאה כמו ארועים דתיים שבהם גם מספקים מזון להמוני משתתפים או אף הקמת תשתיות אזרחיות כמו גני ילדים, מסגדים ומוסדות שונים על חשבון המשטר והאזרח האיראני לטובת אותם מקומיים, השליחים האיראנים קונים את נאמנות המקומיים ובהמשך משתמשים בהם לקידום מטרות המשטר האיראני – הפצה נוספת של תעמולת המשטר האיראני ואף מעשי טרור או התנכלות נגד יהודים או המאמינים בערכי ליברליזם ודמוקרטיה.

המשטר האיראני מחזיק בלפחות 16 גופי תעמולה הפועלים בתוך אך בעיקר מחוץ לאיראן, כדי לחזק בעיניהם את הבטחון הלאומי האיראני באמצעות גיוס המוני מהגרים ממזה"ת או אף מקומיים בארצות אירופה, דרום אמריקה, אפריקה ואוסטרליה.

פעמים רבות ישנה ביקורת ציבורית רבה בתוך איראן על תקציבי עתק של גופי תעמולה אלה, שכוללים ערוצי טלויזיה איראנים בשפות שונות, שליחת אנשי דת ומטיפים לכל רחבי העולם כדי לשטוף את מוחותיהם של רבים ולהפוך אותם לתומכי המשטר האיראני והפצת ספרות ומדיה רבה, הכל על חשבון משאבי הטבע וכספי הנפט של איראן.

עם זאת המנהיג האיראני שמנהל את גופי התעמולה, בדיוק כמו את משמרות המהפכה, סוגיית הגרעין והטרור ומחזיק בסמכויות האמיתיות במשטר, מוסיף עוד ועוד לתקציבי התעמולה ולא שועה לדרישות אישים מעטים מתוך המשטר שמעזים להתחנן למעט תקציב לטובת משק המים, איכות הסביבה או הפחתת יוקר המחיה.

לכן, גם אם המשטר האיראני אינו אחראי ישיר לפיגועי אוסטרליה, הוא אחראי לכך באופן עקיף שכן הקים מסגדים ומרכזים אסלאמים רבים ביבשת בהם מטיפים מטעם המנהיג נגד היהודים (ולא רק נגד ישראל), מארגנים הפגנות יחד עם תומכי פלסטינים אך מקדמים בהן גם את הנרטיב האיראני ומניפים דגלי איראן ותמונת המנהיג ועוד.

לצד קטאר, נראה כי המשטר האיראני הפך למממן ולמארגן העיקרי של ארועי מחאה ופגיעה נגד יהודים, והוא אף מעז להטיף או לקדם פגיעה פיזית במטרות יהודיות, שכן אחת המטרות של משמרות המהפכה וכח קדס הינה הטלת אימה על יהודים בכל מקום ולהביא לעקירתם ממקום מושבם או צמצום הפעילות שלהם.

בנוסף, הפעילות האיראנית בחו'ל מעניקה השראה ומטריית בטחון לשאר הפעילים נגד היהודים, וייתכן כי צמצום הפעילות האיראנית תביא לצמצום כללי של פעילות שאר הארגונים האנטישמיים, בבחינת "יראו וייראו".