בלי לקחים ובלי אסטרטגיה: ישראל שוב נכנסת לקונספציה מסוכנת

בזמן שישראל שוקעת בענייני שנת הבחירות, השטח ביהודה ושומרון בוער. כל הנורות האדומות מעידות שהגזרה נמצאת בפתחה של סופה מושלמת. צה"ל אכן שינה דיסקט ופעל בנחישות במחנות הפליטים, אך קשה להתעלם מהקונספציה שדי יהיה בכך כדי להשיב את היציבות.

הנורה האדומה הראשונה היא המשבר הכלכלי שחווה האוכלוסייה הפלשתינית. לפי דוח האו"ם, "הגדה המערבית חווה את תקופת השפל המתועדת החמורה אי-פעם, עם תל"ג שירד ב-17% במהלך שנת 2024 והכנסה לנפש שירדה בכמעט 19%". כך, לדוגמה, באו"ם ציינו כי השילוב בין עלייה בחוסר הביטחון להחמרה בהגבלות התנועה (ריבוי המחסומים) פגע בכלכלה הפלשתינית.

המכה הקשה מכולן היתה עצירת היתרי העבודה בישראל לרבבות פועלים פלשתינים בתחילת המלחמה לפני שנתיים. בסך הכל מדובר ב־120 אלף פלשתינים מיו"ש ללא היתרים. לפי הערכות, מדי יום נכנסים 52 אלף עובדים לישראל ללא אישורים כשב"חים, מה שהופך אותם ליעד משטרתי. זה משאיר כ-70 אלף איש בלי מקור פרנסה וללא חלופה טובה יותר.

לכך מצטרף הגירעון בתקציב הרש"פ, שעומד על 1.7 מיליארד דולר. הבור התקציבי הזה, בחלקו, נגרם בגלל סירוב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להעביר את כספי גביית המסים על סחורות שמועברות לרשות הפלשתינית וכספים אחרים. אמנם העילה היא קיצוץ תשלומים למשפחות מחבלים, אבל זה חורג מכך.

בזמנים אחרים מדובר בהחלטות של ראש ממשלה ולא של שר, בכיר ככל שיהיה. המשמעות היא שמשכורות עובדי הרש"פ מתעכבות או משולמות באופן חלקי.

זינוק באירועי האלימות

מעבר למשבר הכלכלי, חל זינוק במספר אירועי האלימות של יהודים. הפלשתינים מדווחים על הצתות מבנים וכלי רכב, עקירה והשחתה של עצי זית, חילול מסגדים, ריסוס כתובות גרפיטי, התנכלויות ותקיפות של תושבי כפרים.

גופי מעקב פלשתיניים מדווחים על מאות התקפות מדי חודש. אפילו אם נניח שמדובר בהגזמות, אינספור הדיווחים והתיעודים מתסיסים את האווירה ומוסיפים שמן למדורה.

הנורה האדומה השלישית היא עשרות מחבלים שמגיעים מתוך מנגנוני הביטחון הפלשתיניים בשנים האחרונות. אמנם מדובר באחוז קטן מתוך כ-31 אלף חברי מנגנוני הביטחון של הרש"פ, אולם כאשר הפיגועים מגיעים דווקא מהמנגנונים, שאמורים לשמור על הסדר והביטחון, זהו איום שאי אפשר להתעלם ממנו.

טרור מחו"ל

תמרור אזהרה אחר הוא שגורמים מטעם חמאס ואיראן ממשיכים להכווין טרור מחו"ל. רק השבוע נחשפה תשתית של חמאס שפועלת מטורקיה בהכוונה איראנית. כסף והנחיות עדיין מועברים למחבלים בשטח, והמוטיבציה לא נעלמה.

לראיה - מערכת הביטחון סיכלה מתחילת 2025 יותר מ-1,200 פיגועים משמעותיים, רובם ביו"ש ובירושלים (ראו ידיעה נפרדת). מדובר בעלייה לעומת שנת 2024, שבה שב"כ דיווח על סיכול של 1,040 פיגועים משמעותיים.

אמנם חלה ירידה במספר הפיגועים המשמעותיים שיצאו לפועל (58 פיגועים ב-2025 לעומת 231 ב-2024), אבל רף הניסיונות נותר באותה רמה. יתר על כן, מדי חודש מתרחשים כ-400 אירועי טרור שחומקים מהרדאר. מאות מקרים שבהם מחבלים זורקים אבנים או בקבוקי תבערה או מניחים מטעני צינור, נשארים עמוק בדוחות החודשיים של השב"כ, הרחק מתשומת הלב הציבורית.

הנורות האדומות האלה מהבהבות בעוד אבו מאזן בן ה-90 נמצא בדמדומי שלטונו. עד כמה זמנו הולך ואוזל ניתן ללמוד ממינויו של סגנו חוסיין א-שייח' לממלא מקומו "אם וכאשר". המחליף המיועד לא פופולרי במיוחד. ישראל, מצידה, לא מראה כוונה כלשהי לנסות לחזק את מעמדו לקראת בחירות פוטנציאליות, זאת אף שבאופן יחסי א-שייח' מתון לאין ערוך לעומת האלטרנטיבות.

והנה, מבלי לשים לב, ישראל שוב שוקעת בקונספציה עם אותן טעויות מוכרות: הזלזול באויב, ההתמכרות למבצעים צבאיים בלבד, ההתעלמות מתהליכי עומק. כשאין ועדת חקירה ממלכתית ולא מופקים הלקחים הנדרשים - המחדל הבא, הפיצוץ הבא, הם עניין של זמן.