חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה עלי טבטבאי והגמגום בתגובת ארגון הטרור בעקבותיו מעידים על שינוי משמעותי במאזן הכוחות בלבנון. לאט לאט, ככל שחיזבאללה נחלש, יתר האוכלוסייה הלבנונית - שהיא חזקה יחסית גם ברמת ההשכלה וגם בהכנסה, הולכת ומתחזקת. זה יכול לתת פתח חיובי להחזיר את לבנון לתקופה שלפני הטרוריזציה שהיא עברה עם ההגירה ההמונית הפלשתינית למדינה לאחר מלחמת ששת הימים.
לבנון של שנות השישים והשבעים הייתה מדינה משגשגת, שנקראה "שווייץ של המזרח התיכון". גדלתי בה, משפחתי עלתה בשנות ה-70 לישראל. ביירות הייתה מרכז תרבותי ועסקי, והמדינה נהנתה מרמת חיים גבוהה ומעמד ביניים משכיל ועשיר.
ההגירה הפלשתינית ההמונית, שהחלה לאחר מלחמת ששת הימים והתעצמה לאחר "ספטמבר השחור" בירדן ב-1970, שינתה את המציאות הזו לחלוטין. הפלשתינים הקימו "מדינה בתוך מדינה", והפכו את דרום לבנון לבסיס טרור נגד ישראל. כשישראל פעלה לחסל את התשתית הזו במבצע "שלום הגליל" ב-1982, איראן מילאה את החלל והקימה את חיזבאללה.
המצב הנוכחי יכול למעשה להביא לפתיחת פתח מדיני דווקא מול לבנון, בשל המרקם המיוחד של האוכלוסייה במדינה. האוכלוסייה המשכילה והעשירה יותר, שעד כה הייתה מודחקת על ידי שלטון הטרור של חיזבאללה ואיראן, מקבלת כעת מרחב תמרון גדול יותר.
הקהילות הנוצרית, הדרוזית, הסונית והשיעית המתונה - כולן סובלות משנים של שלטון חיזבאללה ומחפשות דרך להחזיר את לבנון לריבונותה. זוהי הזדמנות היסטורית לשקם את לבנון ולהחזיר אותה למעמדה כמדינה מודרנית ומשגשגת.
במקביל, ניכרת לאחרונה ירידה כללית בשיח על הסוגיה הפלשתינית ועל מדינה פלשתינית. גם במדינות ערביות, גם בזירה הבינלאומית, ההתעניינות בנושא הזה הולכת ופוחתת. המדינות הערביות עסוקות בבעיות הפנימיות שלהן, בהתמודדות עם האיום האיראני, ובפיתוח כלכלי.
זהו דבר שיכול להוביל להסדרים מדיניים מול מדינות ערביות באזור כולו. חשוב לזכור עובדה פשוטה: לישראל אין שום סכסוך עם העולם הערבי. גם מול סעודיה, המדינה הערבית הגדולה ביותר, אין לנו סכסוך ממשי. האינטרסים המשותפים - כלכליים, ביטחוניים, אסטרטגיים - הרבה יותר משמעותיים מכל חילוקי דעות היסטוריים.
בעבר, האינטרס הפלשתיני היה לקשור את כל הסכסוך בינינו לבינם לסכסוך ערבי אזורי. הם הצליחו לשכנע את העולם הערבי שזהו "הסכסוך הערבי-ישראלי" ולא סכסוך פלשתיני-ישראלי. לא כך הם פני הדברים כיום. אנחנו צריכים, דווקא כעת, לדעת איך אנחנו מנטרלים את אותן מדינות שאין לנו איתן סכסוך ושמתעניינות פחות ופחות בסוגיה הפלשתינית ובמדינה פלשתינית.
דיווחים בלבנון: צה"ל תקף רכב בדרום המדינה // רשתות ערביות
זו מלאכה חשובה - לנתק את הבעיה הפלשתינית מול המדינות הערביות ולהציג את הסכסוך כפי שהוא באמת: עניין מקומי בין ישראל לפלשתינים, ולא "סוגיה ערבית" כללית שכל העולם הערבי צריך להילחם בשבילה.
החלשותה של איראן יחד עם הפרוקסים שלה שהולכים ונחלשים באזור - חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, המיליציות בעיראק ובסוריה, נותנת פתח נוסף להסכמים מדיניים. זהו גם גורם משמעותי להקטנת הכוח הפלשתיני בסכסוך הגלובלי.
ככל שאיראן נחלשת וככל שהפרוקסים שלה מאבדים כוח, כך יורד המרכיב האזורי והבינלאומי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הפלשתינים מוצאים את עצמם בודדים יותר, ללא התמיכה המסיבית שהם נהגו לקבל מאיראן ומארגוני הטרור.
זהו רגע היסטורי שבו ישראל צריכה לפעול בתבונה ובנחישות. עלינו להבין שהשטח מוכן להסדרים אזוריים חדשים, והפוטנציאל לשינוי המציאות במזרח התיכון אמיתי. לבנון יכולה לחזור להיות מדינה ריבונית, העולם הערבי יכול להמשיך בתהליכי הנורמליזציה עם ישראל, והסכסוך הפלשתיני יכול סוף סוף להיות מנותק מההקשר האזורי הרחב שרק הזיק לסיכויי הפתרון שלו. ההזדמנות כאן, והשאלה היא רק אם נדע לנצל אותה נכון.
הכותב הוא עו"ד אילן שרקון, עמית מחקר במכון לאסטרטגיה ICGS.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
