לחיזבאללה אין ברירה - והדילמה עוברת לצד הישראלי

נדמה שאין כמו חיסולו של "הרמטכ"ל" הנוסף בחיזבאללה, הייתם עלי טבטבאי, כדי לסמן את סוף עידן ההשפעה האזורית בארגון הטרור.

טבטבאי, שצמח בכוחות המיוחדים של חיזבאללה, לא היה רק מפקד בכיר בכוח הפשיטה רדואן. הוא היה נשלח למשימות במלחמות האזרחים בתימן ובסוריה בעשור הקודם, ובמסגרת זאת סייע רבות לגורמים האחרים בציר האיראני, ואפשר להם לעמוד על רגליהם כנגד יריביהם בציר הסוני והאסלאמיסטי.

שיא כוחו

חיזבאללה היה באותם זמנים בשיא כוחו ושיגר משלחות של יועצים צבאיים לקצוות המזרח התיכון. אלה עזרו לחות'ים במערכה מול ממשלת תימן ובעלות בריתה סעודיה ואיחוד האמירויות. הם גם היוו את אחת המשענות העיקריות של משטר אסד בסוריה, וייעצו למיליציות בעיראק. יתר על כן, המזכ"ל הקודם לא הסתפק במשלחת של אנשיו, ולפי פרסומים זרים ייעץ טלפונית למנהיג החות'ים.

התבוסה במלחמה בחזית הצפונית, ושרשרת החיסולים בצמרת הארגון, הקפיצו את טבטבאי לראש "הזרוע הצבאית" של ארגון הטרור. הוא פעל לצד מוחמד חיידר, אחד היועצים הבכירים ב"מועצת הג'יהאד", שבעצמו שרד ניסיון חיסול. כמו בכירים אחרים, שניהם היו עסוקים בשנה האחרונה בעיקר בניסיונות שיקום תשתיות הטרור בתוך לבנון, מאשר במעורבות בצנעא או בדמשק. בהתאם, בשתי החזיתות האלה הציר האיראני ספג מכות קשות או קריסה של ממש.

"המצב לא יכול להימשך"

מותו של טבטבאי יעצים את הדילמה בחיזבאללה בנוגע לתגובה לתקיפות ישראל בלבנון. דיון שיעד החיסול עצמו היה שותף לו. בשבועות האחרונים, מזכ"ל הארגון נעים קאסם החריף את איומיו והצהיר כי "המצב הנוכחי לא יכול להימשך". נראה שקאסם ביטא את המרמור שפשט בשורות הארגון על רקע מאות החיסולים בשנה החולפת.

אתמול התבטאו שני בכירים בחיזבאללה בעניין התקיפה. בעוד חבר הפרלמנט עלי עמאר דיבר על הגדרת "הזמן המתאים", מוחמד קמאטי ציין כי "כל האפשרויות פתוחות". אמירות אלה שיקפו יותר מכל את המחלוקת בלב חיזבאללה, שתעמוד בלב ההתייעצות של הנהגתו.

מצד אחד, חיזבאללה נמצא בעמדת חולשה היסטורית חרף מאמציו להשתקם, ובעמדת נחיתות מול ישראל. שיגור של רקטה או מטח רקטות יכולים להיות התירוץ המושלם עבור מתקפות נוספות של ישראל, שיפגעו בבכירים המעטים שנותרו. קאסם אולי נחשב לדמות חלשה ולא כריזמטית, אבל אין לו חלופה טובה יותר. ראש המועצה הפוליטית של חיזבאללה, איברהים אמין א-סייד, הוא דמות אפרורית לא פחות. מצד שני, בארגון נתקלים בתסיסה של הציבור השיעי על רקע העיכובים בתהליך השיקום ומתן הפיצויים, והרצון בנקמה.

יקום מחדש

ועדיין, בחיזבאללה מתנהלים לפי היגיון של הטווח הארוך. מבחינתם, כל עוד הציבור המוסלמי השיעי ממשיך לגדול על חשבון הנוצרים ולתמוך בהם, אפשר להמתין ולעסוק בשיקום תשתיות בלבד. ככל שיעבור הזמן, לבנון תהפוך לשיעית יותר ופרו-איראנית יותר. לפי גישה זו, השלטון הלבנוני הנוכחי הוא שירת הברבור של הגורמים "הפרו-מערביים" במדינה כמו הנשיא מישל עאון.

המגמה הזו מעבירה את הדילמה לצד הישראלי. האם אפשר להסתפק בחיזבאללה מוחלש, בידיעה שבעוד עשר שנים הוא יקום מחדש, או לחלופין לנצל את ההזדמנות כדי לדרדר אותו לתהום עמוקה יותר. שפל כזה, שיריביו בתוך ארץ הארזים כבר לא יחששו למלא את תפקידם ולפרק את הארגון מנשקו אחת ולתמיד.