במסיבת העיתונאים בשארם א-שייח נתן טראמפ את זכות הדיבור למנהיג אחד, שהפליג בשבחיו. היה זה ראש ממשלת פקיסטן, מוחמד שהבז שריף.
טראמפ "עושה כבוד" לר"מ פקיסטן
הצטרפותה של פקיסטן לשורת המדינות שייקחו חלק בהקמת כוח הייצוב הבינלאומי שמוזכר בתכנית 20 הנקודות של דונלד טראמפ מעוררת תהיות, במיוחד לאור קשריה הקרובים עם חמאס שהלכו והתהדקו במהלך המלחמה.
זאת לאור פיגועי השראה, כמו הטבח בקשמיר באפריל האחרון, בניסיון לעורר את הדיון הבינלאומי על סוגיית קשמיר, כשם שהצליחו חמאס להחזיר את הסוגיה הפלשתינית לסדר היום העולמי. פקיסטן היא אחת המדינות שבחרה לחבק את ארגון החמאס מאז ה-7 באוקטובר.
בשנה האחרונה היא אף פעלה להטיס אליה משלחות של בכירי חמאס ולקבל לשטחה מחבלים משוחררים מעסקת הפסקת האש, תוך שהיא מספקת להם מקלט בטוח, תמיכה לוגיסטית ופלטפורמה לקדם את מטרותיהם הפוליטיות והצבאיות.
זו רק לבנה נוספת בפעלתנות הפקיסטנית במזרח התיכון. לפני כחודש הכריזו פקיסטן וסעודיה על "הסכם הגנה אסטרטגי הדדי", שדרוג משמעותי ביחסי הביטחון ארוכי השנים ביניהן, הקובע כי "כל תוקפנות נגד כל אחת מהמדינות תיחשב כתוקפנות נגד שתיהן".
שר ההגנה הפקיסטני אמר כי תוכנית הגרעין של ארצו "תועמד לרשות" סעודיה במידת הצורך, והוסיף: "הדלת לא סגורה בפני אחרים". פקיסטן היא המדינה הראשונה מחוץ לאמנת אי-הפצת נשק גרעיני שהציעה סעיף הגנה הדדי לבעלת ברית ללא נשק גרעיני. היסטוריית פיתוח תוכנית הגרעין הפקיסטנית גדושה בדיווחים על סיוע כספי וגיבוי מדיני סעודי, וסעודיה הביעה עניין בפיתוח יכולות גרעיניות משלה.
בשעה שתהליך הנורמליזציה עם סעודיה נראה מרוחק מתמיד, המדיניות האמריקאית העמומה כלפי דרום אסיה תחת טראמפ מספקת הזדמנות לשחקניות אזוריות למקסם רווחים תוך איום לשינוי ארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון. אל מול המציאות הגיאופוליטית המשתנה - שבה מנופי הלחץ של סעודיה נכשלים בהכתבת מדיניות אזורית אל מול החומה האמריקאית-ישראלית, ריאד החליטה להאיץ תוכניות מגירה. הכיוון ברור: חיזוק משמעותי של ברית צבאית אסלאמית.
בתחילת 2017 הועלה בריאד הרעיון של "נאט"ו אסלאמי", המבוסס על אחדות ה"אומה" האסלאמית שתבטיח את גורל מוסלמי העולם במקום התסמכות על המערב. באותה השנה אף מונה הרמטכ"ל הפקיסטני לשעבר, רחיל שריף, לעמוד בראש הקואליציה, צעד שהיה אמור לחזק את הסעודים בשעה שהאיראנים הגבירו את הסיוע למשטרים בעיראק ובסוריה וכן לחות׳ים בתימן.
לכך מצטרפת מגמת האסלאמיזציה שעוברת על צבא פקיסטן, השישי בגודלו בעולם, תחת פיקודו של מוניר. מוניר המרבה לדקלם מתוך הקוראן בעת הופעותיו הציבוריות החזיר את השיח בנוגע לנטיות האידיאולוגיות של הצבא המודרני בחברה הארכאית.
סגן ראש הממשלה ושר החוץ הפקיסטני, אסחאק דאר, חשף בראיון לאל-ג׳זירה כי מדינות ערב כבר דנו באפשרות להקים כוח ביטחון משותף. הוא קרא למדינות מוסלמיות להתקדם מעבר לגינויים מילוליים ולאמץ מפת דרכים ברורה נגד התוקפנות הישראלית. בהמשך למגמה זו, פוליטיקאים פקיסטניים נוספים הציעו כי אנשי צבא פקיסטניים בדימוס ישמשו ככוח ייעודי לעולם המוסלמי.
צבא פקיסטן, האוחז ב"פצצה האסלאמית", אינו רואה בעצמו צבא לאומי רגיל: הוא מעדיף לדמיין את עצמו כדמותו המודרנית של צבאות הכיבוש של מדינות ערב וטורקיה מימי הביניים, שנשאו את דגל האסלאם דרך אדמות הכופרים. ההסכם החדש מאפשר לפקיסטן לחזק את תדמיתה כמגינת העולם המוסלמי, תפקיד שאליו שאפה כבר לאחר ניסוייה הגרעיניים ב-1998. מגמות אלו משתקפות אף יותר תחת מוניר.
ההסכם מגלם חזון עמוק יותר של אינטגרציה, בניית יכולות הדדית והרתעה קולקטיבית. המהלך נתפס כאות אזהרה ברור לישראל, היחידה באזור המחזיקה בנשק גרעיני. הצטרפותה של פקיסטן לכוח הייצוב בעזה - בדיוק כשהיא מחבקת את חמאס ומארחת את מחבליו - מצטרפת לשורת מגמות מדאיגות המחייבות הפניית קשב מיוחד.
ד״ר אושרית בירודקר, היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, יועצת לחברות ביטחוניות וחוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו