חמאס מכין את הקרקע לדחיית תוכנית טראמפ. המתווה לסיום המלחמה אולי מתקבל אצל עזתים מהשורה, אבל מבחינת גורמים בארגון הטרור מדובר ב"תוכנית כניעה". השמירה על ציר פילדלפי, מסלול ההגליה, העברת הסמכויות למועצה בינלאומית ומסירת הרקטות, מותירות את חמאס חשוף להמשך תקיפות מצד ישראל ולאובדן רלוונטיות. אין פלא שפורסמו הדלפות על דרישותיו ללוח זמנים לנסיגה וערובות לאי חידוש הלחימה. נדמה שהן נועדו לעטוף את הסירוב העתידי באריזה קלה לעיכול. אולי מתוך תקווה לקבל הצעה טובה יותר בעתיד.
נתניהו מציג את את "תוכנית 21 הנקודות" לסיום המלחמה בעזה//רויטרס
כבר בלילה שבין שני לשלישי, מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'אלה הגדיר את התוכנית בתור אימוץ מלא של עמדת ישראל, ו"מתכון להמשך התוקפנות". פלג טרור קטן יותר הגדיר את המתווה: "דרישה מפורשת לכניעה של הפלשתינים לנתניהו". נראה שתפקידם של נח'אלה ושל אותו פלג מפורשי פת"ח ("חרכת אל-אחראר"), הוא "להרים להנחתה" לחמאס. לאורך כל המלחמה, חמאס תיאם עמדות מול שותפיו. כעת הוא צפוי להשתמש בהם כדי להציג את עמדתו כ"קונצנזוס פלשתיני", חרף תמיכת הרשות הפלשתינית בתוכנית.
הבעיה של חמאס היא שהחלופה לא כל כך זוהרת בלשון המעטה. המיאוס ממנו במזרח התיכון קיבל ביטוי בתמיכה רחבה של מדינות ערב ביוזמה האמריקנית. בכיר אמירותי הגדיר אותה "הזדמנות הומניטארית ומדינית שאסור להחמיץ". המשמעות היא שאם חמאס יסרב, ישראל תקבל את מלוא הלגיטימציה להמשיך במלחמה ובכתישת שרידיו בעזה. עם כל בכיר שמחוסל, "מודל חיזבאללה" שהארגון בונה עליו הולך ומאבד מהרלוונטיות. לבנון נוהלה שנים רבות כשנסראללה משפיע מאחורי הקלעים. כבר היום בעזה קשה מאוד למצוא בכיר חמאס שמחזיק באותו מעמד.
תוכנית טראמפ היא גם פתח למחלוקות נוספות בחמאס. הרי לא כל אסירי העולם עתידים להשתחרר (עשרות מהם יישארו בכלא ו-250 ישוחררו). די בכך כדי לעורר דיונים פנימיים על זהות הארכי-המחבלים שישתחררו ומאיזה אזור. נקודת חיכוך אחרת היא שחלק מהבכירים מנסים לבסס את מעמדם בארגון לקראת המרוץ על הנהגתו. אף אחד לא רוצה להיתפס כמי ש"נכנע" לתוכנית של ישראל וארה"ב. אגב, בציר הפרו-איראני מתנגדים למתווה טראמפ. דוברי החות'ים בתימן הגדירו אותו "בחירה בין כניעה ומוות ללא התנגדות" לבין מתן לגיטימציה לישראל להמשיך במלחמה.
מעבר לכך, נראה שבחמאס שוררות מחלוקות בין הלשכה בחו"ל שמנהלת את המו"מ לבין שכבת הפקידים בעזה. השבוע חשפנו באתר "ישראל היום" את המתווה המלא של אישים בעזה לסיום המלחמה. בין החתומים: סוחרים, דמויות ציבוריות וגם ראש עיריית חאן יונס - פקיד בכיר בחמאס בשם עלאא' א-דין אלבטה. באותו מתווה מסכימים המחברים להעברה מיידית של החטופים החיים (אם כי לוועדה בינלאומית), להודעה על מסירת "מה שנשאר מהנשק הכבד" ולהעברת מושכות המו"מ לרשות הפלשתינית. עצם התוכנית היא קריאת תיגר על הנהגת הלשכה בחו"ל.
צריך לומר שגם המתווה העזתי רחוק מאוד מתוכנית טראמפ. אמנם יש מוכנות למנגנון פלשתיני טכנוקרטי בגיבוי הליגה הערבית, שיקבל את מושכות השלטון, אבל מועצה בינלאומית בהובלת ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר? ספק אם הגוף הזה יתקבל בזרועות פתוחות. השבוע תהה בכיר חמאס חוסאם בדראן באיזו זכות הפוליטיקאי הבריטי יקבל את השלטון על עזה, והגדיר אותו בתור אישיות בלתי רצויה. נוסף על כך, אפילו הגורמים המינימליסטיים בחמאס, שתומכים במתווה העזתי, דורשים נסיגה מלאה של ישראל מהרצועה בתום תקופת 60 הימים הראשונים.
כשזה המצב, יהיה מפתיע מאוד לראות את חמאס מסכים ללא סייגים לתוכנית טראמפ. זו תהיה התקפלות מפוארת. על כן נראה שאת מירב מאמציו הארגון מקדיש כעת כדי לחשוב כיצד לחמוק מהמלכוד שנגזר עליו. כאמור, להודיע על קבלת ההצעה, אבל לסנדל אותה בהערות שיעבירו את הכדור למגרש הישראלי. ואף על פי כן, בניגוד לנקודות ציון אחרות לאורך המלחמה, הפעם פתח הסרבנות של חמאס צר במיוחד.
