מלחמת "חרבות ברזל" פרצה בעידן של שגשוג בהסכמי אברהם ובתהליכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, כאשר נדמה היה שהשלום עם ערב הסעודית ממתין מעבר לפינה.
אלא שמתקפת 7 באוקטובר שינתה את התמונה: יחסי ישראל עם מצרים וירדן נקלעו לשפל עמוק בממד המדיני, ואילו "הסכמי אברהם" הופכים בהדרגה משלום חם עתיר ציפיות לשלום קר, כאשר ההזדמנות שסימלו לשילובה של ישראל במרחב דרך שיתופי פעולה רב־תחומיים – ביטחוניים, כלכליים, טכנולוגיים ותרבותיים – יכולה להידחות ואף לרדת לטמיון.
קיימות בישראל שתי גישות: האחת רואה בנורמליזציה רחבה "מותרות" שניתן להסתדר בלעדיהן, אם הדרישה בתמורה הוא תהליך מדיני עם הפלשתינאים במתווה של פתרון שתי מדינות. האחרת רואה בהרחבה והעמקה של הסכמי אברהם והנורמליזציה "הכרח אסטרטגי", לשם מיצוב מעמד אסטרטגי אזורי ובינלאומי איתן לישראל.
בהתאם לגישה זו, הרחבת הסכמי אברהם חיונית כדי להעניק להסכמי השלום עמידות ואיתנות גבוהות יותר בעת משברים, להגביר את פוטנציאל השגשוג הכלכלי של ישראל ולהפחית את סכנת הבידוד הבינלאומי המרחפת מעליה.
כשמנתחים את חמש שנות הסכמי אברהם ניתן לציין כי הם שרדו את התהפוכות מאז 7 באוקטובר, ההרס, ההרוגים ודעת הקהל הערבית העוינת לישראל. למרות הביקורת המדינית של מדינות ערב כלפי ישראל, שיתוף הפעולה הביטחוני איתן. הסחר לא נפגע בעקבות המלחמה, והיצוא הביטחוני הישראלי למדינות הסכמי אברהם עלה מדרגה.
מצד שני מוצבים מול ישראל תמרורי אזהרה. מלבד העמדה השלילית ביותר של הציבורים הערביים כלפי ישראל, מדינית ומעשית יחסי השלום הם במצב של קיפאון וקיים חשש שהסכמי אברהם גם בעתיד יתאפיינו כשלום קר, כמו יחסי השלום עם ירדן ומצרים.
חשוב להדגיש כי מדינות הסכמי אברהם וגם ערב הסעודית אינן רואות את היחסים עם ישראל כקואליציה אזורית אנטי־איראנית. הן חששו מאוד מגרירתן למלחמה עם איראן על ידי ישראל, או מפני פגיעות מצד איראן בשטחן בשל יחסיהן עם האויב הציוני.
מאז 7 באוקטובר 2023 הפכה הבעיה הפלשתינית לחסם משמעותי לקידום תהליכי הנורמליזציה. בעיני שותפות השלום הערביות – הקיימות והפוטנציאליות – אם ישראל תדבק בהמשך המלחמה בעזה, ולבטח אם תספח/תחיל ריבונות על שטחים ביהודה ושומרון וגם ברצועת עזה, ייסתם הגולל על הרחבה והעמקה של הסכמי אברהם וכינון נורמליזציה עם ערב הסעודית, תוך סיכון ממשי לביטול הסכמי השלום.
כדי לממש את הפוטנציאל על ישראל לשאוף לסיום המלחמה, ולהתמקד עתה במעשה המדיני. זאת במקום לאתגר את המערכת האזורית והבינלאומית בצעדים מתריסים כמו סיפוח והקרסת הרשות הפלשתינית, שנתפסת כגורם הלגיטימי שמייצג את הפלשתינים וכחלופה יחידה לחמאס.
הזדמנות מחודשת
אם המלחמה תסתיים מחר, ישובו החטופים, ותיושם התוכנית המצרית־ערבית לייצוב, שיקום ופירוז רצועת עזה, שבמסגרתה חמאס יפסיק לשלוט ברצועה, עשויה לצמוח הזדמנות מחודשת להרחבת הסכמי אברהם ולאינטגרציה אזורית, שתשלב שיתוף פעולה ביטחוני עם חזון אזרחי־כלכלי רחב הכולל את שדרת התשתיות מהודו לאירופה דרך ישראל - IMEC. זו העת להפוך את המזרח התיכון ממרחב קונפליקט למרחב הזדמנויות של אנרגיה, בינה מלאכותית, טכנולוגיה ומדע, שבו משולבת ישראל.
עדיין בידנו ההזדמנות לכונן נורמליזציה לגיטימית מלאה, קרי לקשר רב־תחומי ועמוק בין ישראל לעמי האזור. במקום תפיסת עולם של "ניהול סכסוך לעד" יש לראות באינטגרציה אזורית מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל.
עם פוטנציאל לשמש גל נושא אסטרטגי שיחזק את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל ויקדם בניית קואליציה אזורית נחושה למען השלום והיציבות. בתקווה, קואליציה זו תצמח דווקא מתוך אסון 7 באוקטובר והמלחמה הקשה והארוכה שפרצה בעקבותיו, ותהווה את הניצחון האמיתי על חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו