"אני מנסה לגרום לצופים הערבים לחשוב מחדש על עמדתם"
בלי דובר אזרחי לעולם הערבי ובלי תדרוכים מגורמי שלטון, ישראלים דוברי ערבית ניצבים לבדם מול התקשורת הערבית • אלחנן מילר, מרואיין מבוקש, מנסה בעיקר לקדם את המודעות למשבר החטופים, ומגלה מי השתיק פעם פאנליסט קטארי בשידור חי • ראיון
,עודכן
0השמעה
כמו חיי כולנו, מאז טבח 7 באוקטובר חייו של אלחנן מילר השתנו. הוא רב, איש חינוך שמלמד נוער במכינה של מכון הרטמן, ובעבר היה עיתונאי לענייני ערבים.
סרטון ההסברה שממחיש את החטיפה והזוועות שעבר כפיר ביבס// מתוך עמוד היוטיוב Don't Close Your Eyes
בשבת ההיא הטלפון החל לצלצל, אבל הוא לא ענה. רק במוצאי שבת, אחרי ההבדלה, הוא החל לחזור למפיקים בכלי התקשורת הערביים שחיפשו אותו.
מאז הוא כבר עבר אלף ראיונות ורואה בכך שליחות: להציב "קול יהודי מתון", כלשונו. מילר למד לא מעט על התקשורת הערבית. ב"אל־ג'זירה" הוא לא מתראיין כבר כמה שנים. לדבריו, מדובר בערוץ לא לגיטימי, שהתייחס ל"אבו עוביידה", דובר חמאס שחוסל, כאילו מדובר בראש ממשלה.
My preliminary thoughts on the Israeli strike on#Hamas' leadership in#Qatar. Bottom line: Israel trying to replicate its successes in Beirut and Sanaa', too soon to tell about intended and unintended consequences.@France24_arpic.twitter.com/WG7NfcZmvP
— Elhanan Miller إلحنان ميلر (@ElhananMiller)September 9, 2025
מנגד הוא מציין לטובה את הערוץ הגרמני בערבית "דויטשה ולה" (DW), שמגלה סימפתיה יחסית לישראל. באחת הפעמים, בתחילת המלחמה, פאנליסט קטארי הטיח במילר: "אתם גרועים מהנאצים, ישראל היא מדינה נאצית". בבת־אחת, המראיין המרוקאי ב־DW קטע אותו והבהיר: "אסור להשוות שום דבר לשואה, ואסור להשוות את ישראל לנאצים".
"מנסה לקלוע לצופה הממוצע"
"אני מנסה לקלוע לצופה הממוצע", מספר מילר בראיון ל"ישראל היום", "אני לא מאמין שאני יכול לשכנע אותו בנרטיב הישראלי. אני כן מאמין שאני יכול לגרום לעצמי להיות יותר אנושי בעיניו. אני מנסה לדבר על חוויה שלי בתור ישראלי, על היכרות אישית עם חטופים כמו הרש גולדברג פולין. ואני מנסה מאוד להראות סימפתיה לסבל הפלשתיני. גם אם זה לפעמים מאולץ ולא שאלו אותי, זה שובר סטריאוטיפים. אני מנסה לגרום לאינטליגנטים שביניהם לחקור יותר לעומק ולחשוב מחדש על העמדות שלהם. זו המטרה שלי".
לדעת מילר, דווקא השמעת קול ביקורתי נגד הממשלה מדי פעם היא התנהלות יותר מתוחכמת מאשר להתעמת עם המראיינים. מצפייה בחלק מראיונותיו עולה שמדובר בעיקר בעמדות מרכז-שמאל די סטנדרטיות.
"הצופה לא יכול לשבת בעיר שלו ולבקר את הממשלה בלי פחד מהשלכות. כשהם רואים מישהו יושב בירושלים שאומר שהממשלה טעתה, או מדבר על הצורך ללכת לבחירות ולחזור לאמון העם, אז אני יוצר מודל לצופה שמראה למה ישראל היא דמוקרטיה".
ועדיין, אין המון אמפתיה לכאב הישראלי. "לצערי, אין באמת הרבה אמפתיה לסוגיה של החטופים", מבהיר מילר, "הם משווים אותם לאסירים הפלשתינים, שבעיניהם הם גם 'סוג של חטופים' שכאילו נלקחו שלא בצדק, ולרוב הם 'חפים מפשע' בעיניהם".
מדינה שוויתרה על הסברה
וכאילו שכל זה לא מספיק, המדינה לא מספקת סיוע אמיתי לדוברים, וכפי הנראה ויתרה על הזירה הזאת מראש. כך, למשל, מילר מציין שהמדינה לא מספקת לדוברי הערבית שמופיעים בחזית התקשורת כלים אמיתיים להתמודד עם הצהרות מתלהמות וקיצוניות של שרי הממשלה ("למחוק את עזה", למשל).
איך צריך להיראות מערך הסברה בתקשורת הערבית, מעבר לדובר מסוים?
"אם היה מישהו שהיה מרכז את זה מטעם הממשלה, אז הייתי עושה תדרוכים עם - אתה יודע, בחלומות שלי - מביבי נתניהו, לרון דרמר, למתפ"ש, עם המידע על כמות הסיוע ההומניטרי, על איך ישראל בוחרת את המטרות שלה בעזה. זה היה יכול לחזק מאוד את העמדה של ישראל במלחמה אם היינו יכולים לדבר עם מידע מדויק ומותאם לתקשורת הערבית".
