חמאס עלה על שיטה - בכל פעם שמופעל עליו לחץ בינלאומי, הוא מפרסם הודעה שהוא "מוכן לעסקה לשחרור כל החטופים". את האותיות הקטנות שומרים להמשך ההצהרה, אבל בתקשורת בארץ ובחו"ל באופן אוטומטי ייתנו את השורה התחתונה.
בדרך כלל אף אחד לא יתעמק יותר מדי ברשימת הדרישות בכותרת הראשית. במקרה הטוב, ההדגשה הזו תופיע בכותרת המשנה או בפסקה הפותחת. אלא שרוב הקוראים מסתפקים בקריאת הכותרות, ולכן ייווצר רושם מוטעה שארגון הטרור מגלה נכונות לפשרה.
המציאות כמובן שונה מתרגיל היח"צ הזה. הודעת חמאס הזכירה גם את רשימת הדרישות למתווה: 1. שחרור לא מוגדר של מספר מחבלים. 2. הפסקת אש קבועה. 3. נסיגה מלאה מרצועת עזה - כלומר, עד קווי 6 באוקטובר ובלי שליטה בציר פילדלפי. 4. תוכנית שיקום לעזה - תהליך שיימשך שנים ושעלותו תגיע למיליארדי דולרים. 5. הכנסת אספקה (במגעים על מתווה וויטקוף חמאס דרש 600 משאיות ביום). 6. ועדה טכנוקרטית־פלשתינית שתנהל את עזה.
תנאים לשם שיקום
תנאי חמאס יאפשרו ל"זרוע הצבאית" לשקם את כוחה מתחת לפני השטח, כשגוף לגיטימי לכאורה ינהל את ענייני הרצועה. בלאו הכי בחמאס בעזה לא נותרו גורמים בכירים שמסוגלים לנהל אותה. המפקדים הבודדים של חטיבות וגדודי המחבלים ששרדו, כמו עז א־דין אל־חדאד וראא'ד סעד, היו אחראים בעבר על אלפי אנשים. אחריות לאוכלוסייה של 2 מיליון? זה כבר גדול עליהם. "סימני השליטה" של חמאס מתבטאים בכנופיות רעולי פנים שמתעללות בעזתים או שודדות משאיות. הלכה למעשה, מדובר בג'ונגל שבו "החזק שולט". בדרך כלל מדובר בחמאס, ולפעמים באחת מהחמולות.
בכל אופן, קיים סיכוי אפסי שממשלת ישראל תסכים למתווה כזה, שלא כולל את פירוק הארגון מנשקו ואת הגליית בכיריו הבודדים ששרדו. מה גם שספק רב אם חמאס יהיה מוכן לשחרר את כלל החטופים ולא לשמור על חלק מהם כדי לבטח את חייהם של בכיריו. לראיה, בחמאס התעקשו שבמתווה וויטקוף, החטופים והחללים יימסרו בחמישה מועדים על פני 60 יום. בארגון חששו שישראל תחדש את המלחמה ביום השמיני, אם עשרה חטופים חיים ישוחררו בתוך שבוע, וחיפשו מנוף שיחייב אותה בהפסקת האש. אותו דבר תקף שבעתיים להבטחה לשחרור כל החטופים.
ההודעה, אגב, לא מפרטת את מספר המחבלים שחמאס דורש לשחרר, אך יש להניח שמדובר במאות לכל הפחות, בהתבסס על המתווה האחרון (שבו מדובר על לפחות 200 אסירים "כבדים" לכמחצית מהחטופים החיים והחללים). גם דרישות ישראל למתווה כולל נתקלות בסירוב מצב חמאס. בעזה לא מוכנים לשמוע על פירוק מנשק והגליית בכירים, והרמיזות של חלק מאנשי הלשכה בחו"ל חסרות חשיבות בנושא. במילים אחרות, בכל הנוגע להסכם מקיף שטראמפ דוחף אליו - הפערים נראים גדולים מדי ובלתי ניתנים לגישור.
כשהיא אומרת כן
מה שעדיין כן נמצא על הפרק הוא המתווה החלקי והמדורג שמתבסס על הצעת וויטקוף: חודשיים של הפסקת אש, פריסה מחדש של הכוחות, שחרור של עשרה חטופים והחזרה של 18 חללים. בישראל ובחמאס לא שוללים על הסף את המתווה הזה, שאפשר להציג כחלק מ"עסקה כוללת". לפני כשבועיים חמאס החזיר תשובה "חיובית" להצעת המתווכים. בישראל עדיין לא השיבו.
לפי בכיר בחמאס בחו"ל, הארגון קיבל "ערובה בעל פה" מהמתווכים בדבר דיון על סיום המלחמה, שעצם קיומו יאריך את הפסקת האש מעבר לחודשיים. בהצהרה לתקשורת הקטארית הוא ציין שהם מצפים שההבטחה "תתפתח" במהלך המשא ומתן. כלומר, התשובה "החיובית" אינה סוף פסוק.
על רקע זה, הלחץ הצבאי והמדיני שישראל וארה"ב מפעילות לעסקה מקיפה נראה כמו ניסיון למקסם את השלב הראשון של המתווה המדורג ברוח וויטקוף. קודם כל, "ליישר" את חמאס ולמנוע ממנו להעלות שוב דרישות נוספות, כפי שעשה בסבב האחרון. שנית, לנסות להגדיל את מספר החטופים החיים שישוחררו באותו חלק. קשה לדעת אם הניסיון הזה יצליח.
מצד אחד, תחושת הנרדפות בחמאס בשיאה. בארגון מחמירים את האבטחה של הבכירים והמחבלים בעזה ובחו"ל מחשש לחיסולים. מצד אחר, חמאס נערך באופן מסודר להמשך המערכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו