בדרך לעימות בינלאומי חדש? הפעלת הסנאפבק תפגע בכלכלת איראן - אבל לא תקריס את המשטר

לפי הדיווחים השונים היוצאים מפריז, ברלין ולונדון, נראה כי הפעלת מנגנון הסנאפבק להחזרת כלל הסנקציות שהוסרו מעל איראן בעקבות הסכם הגרעין ב-2015 היא צעד (כמעט) בלתי נמנע וצריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שמהלך זה יידחה או יבוטל.

אמנם הרוסים (וייתכן שגם הסינים) פועלים במטרה להעביר החלטה במועצת הביטחון שתדחה את הפעלת המגנון, אבל כרגע נראה שמדינות ה-E3 מתכוונות לממש את האיום בדבר הפעלת המגנון כמו שהם התחייבו בחודשים האחרונים, ומהלך זה ייצא לפועל בימים הקרובים.

תקווה שהלחץ יוביל למהלך

יודגש, כי הפעלת המגנון לא היתה הצעד המועדף של מדינות ה-E3 ואלו ביקשו להשתמש באיום על הפעלת הסנאפבק כ"שוט" אשר יכריח את טהרן לחזור להסכם גרעין משופר מול ארצות הברית. לכן, הן היו מוכנות לדחות את הפעלתו בחצי שנה נוספת ובתנאי שאיראן תעמוד במספר תנאים.

אבל בצוק העיתים, כאשר הברירה היא בין לפגוע באמינותם ולוותר על הפעלת המנגנון למרות שאין הסכם בסוגית הגרעין, לבין להפעיל את המגנון שבהכרח יפגע בסיכוי להסכם שכזה, דומה שהמדינות האירופאיות בחרו באופציה הפחות גרועה מבחינתם. ייתכן שהצעד קורה תוך תקווה שהלחץ על נוסף על המשטר בטהרן יוביל אותה לוותר על דרישותיה העקרוניות בסוגית העשרה, בדגש על זכותה להעשיר אורניום על אדמתה.

מנגד, בטהרן מתגבשת ההבנה כי מדובר בצעד בלתי נמנע ולכן יש נסיון של ההנהגה להוריד מחשיבותו ומהשפעותיו על איראן. אם הדבר היה תלוי היה במנהיגי משמרות המהפכה, הן בוודאי לא היו רוצות לראות את האירופאיות יוזמות את הפעלת המנגנון.

איראן רואה בצעד זה כצעד בלתי חוקי ולכן אין לה שום כוונה "לתת פרס" למנוע את הצעד, מה גם שברור להנהגה "שהכסף הגדול" מבחינתה נמצא בכלל בצד האמריקני. אותו צד שיכול להוביל להסרת כלל הסנקציות מעל איראן, בדגש על הסנקציות על מגזר האנרגיה.

לאור זאת אין באמת צורך או טעם ללכת לקראת האירופאיות ואם כבר "הפשרות המשמעותיות" מבחינת איראן (בדגש על החזרת הפקחים לאתרי ההעשרה כולל בדיקת החומר המועשר) יש להגיש לממשל האמריקני בתמורה להסרת כלל הסנקציות על טהרן.

כזכור, המדינות האירופאיות התנו את דחיית הפעלת המנגנון בהסכם בין איראן לארה"ב, אותו הסכם שכרגע בכלל לא ברור אם וושינגטון מעוניינת בו, ולכן הדרישה האירופאית היתה מלכתחילה בעלת סיכויים נמוכים למימוש.

"תחושת מצור"

לאור הסבירות הגבוהה למימוש האיום האירופאי, איראן צפויה לעמוד בפני "מנה נוספת" של סנקציות. מבחינתה, סביר מאוד שהיא בהחלט תוכל להתמודד עם סנקציות נוספות, כולל חזרת אמברגו נשק וכדומה, אבל עדיין סביר שיהיו השלכות שליליות על המשק האיראני, בדגש על פגיעה בחוזקו של המטבע, וכמובן פגיעה במעמד המדיני ובהחרפה של "תחושת המצור" על הרפובליקה האסלאמית.

מה שברור הוא שמהלך זה יחריף את מערכת היחסים המתוחה ממילא בין איראן לבין גרמניה, בריטניה וצרפת ותחזק את אלו הקוראים להשען על "הדרום הגלובלי"; רוסיה ובעיקר סין - ברמה המדינית והכלכלית. אבל חשוב לציין כי לא מדובר ב"מסמר האחרון" בארון הקבורה של משמרות המהפכה.

לאיראן יש מספר אופציות תגובה. בראשם - יציאה מהאמנה למניעת נשק גרעיני (NPT). כמובן שלא ניתן לשלול מהלך שכזה, אבל מהתנהלותה של הצמרת האיראנית בעקבות "עם כלביא", נראה כי זו מנסה דווקא להמנע מקריעת החבל מול הקהילה הבינלאומית. לראיה - החזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אומנם בינתיים רק לשם פיקוח בנושא החלפת מוטות הדלק בכור בבשהיר (ולא באתרי ההעשרה שניזוקו במלחמה בפורדו ובנתנז).

סביר שאיראן תנקוט בצעדים מדיניים כנגד אותן מדינות (כול הצהרה בדבר העובדה שהן לא חלק ממו"מ הגרעין יותר) ואולי אפילו יצאו מהאמנה באופן זמני תוך רצון לנהל מחדש מו"מ על חזרתה אליה. בפועל, אין בידיה מספיק כלים שירתיעו את מדינות ה-E3 מלממש את איומם.

ברור שמהלך זה יפחית עוד יותר את הסבירות לחזרה להסכם גרעין, סבירות שהיא נמוכה בלאו הכי לאור חוסר המוטיבציה בוושינגטון להסכם שכז,ה וחוסר הנכונות של טהרן להגיש ויתורים משמעותיים בסוגית הגרעין בדגש על זכותה להעשרה.

בשורה התחתונה - אם וכאשר מנגנון הסנאפבק יופעל, הוא למעשה ירחיק את איראן וארה"ב מחזרה להסכם גרעין, זאת בניגוד לשאיפה הבסיסית של מדינות ה-E3 להשתמש בו ככלי שיוביל להסכם חדש.

הפגיעה הכלכלית הצפויה באיראן היא לא דרמטית מידי אבל יהיו לצעד זה השלכות שליליות על הכלכלה במדינה (ככלל, הצעד הדרמטי ביותר שניתן לעשות כדי לפגוע בכלכלת איראן זו פגיעה ביכולת ייצוא הנפט שלה לסין). איראן צפויה להגיב בחומרה  ברמה המדינית,  אבל ספק אם היא תבקש לנקוט בפעולות אשר יסגרו סופית את דלת המו"מ ותבקש לשמר את הסבירות להסכם חדש, נמוכה ככל שתהיה.