"הפנטזיה" של נתניהו מעוררת זעם בעולם הערבי, ולא מעט חשש

מאז ראיון "ישראל השלמה" של ראש הממשלה נתניהו ל־i24NEWS, מתחוללת סערה בעולם הערבי. בסוף השיחה העניק שרון גל לנתניהו תליון המסמל את ישראל השלמה, ושאל אותו אם הוא מתחבר לחזון. ראש הממשלה ענה במילה אחת: "מאוד". התשובה הקצרה הזו גררה אחריה שלל גינויים, והרבה זעם מהעולם הערבי, בעיקר מצד שכנותיה של ישראל, אבל גם הרבה מאוד חשש.

בבת־אחת במצרים ובירדן התעוררו כל הפחדים, שהנה ישראל מתכוונת לנצל את מלחמת חרבות ברזל כדי להגשים את "היעד הישן, הכמוס והאמיתי של התנועה הציונית": התפשטות טריטוריאלית והגשמת חזון גבולות ההבטחה התנ"כיים, ארץ ישראל הנמתחת "מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת".

כאן ראוי לציין כי באסלאם היהדות מוכרת כדת, וכי היהודים החיים בכל רחבי העולם מקבלים את זהותם הלאומית ממדינות מגוריהם. ומכאן, שיהדות היא לא ישות לאומית, ויהודים אינם זכאים למדינה. התנועה הציונית, יציר כפיו של המערב האימפריאליסטי, היא זו שהביאה לעולם, במיוחד באמצעות הצהרת בלפור, את "האשליה" הזו.

החשש הערבי מפני שאיפות ההתפשטות הישראליות צמח לאחר הסכמי שביתת הנשק ב־1949, אבל פרח וזכה לגוון אנטישמי בעיקר בעקבות התבוסה הערבית ביוני 1967. כך, לדוגמה, לכל אורך השיחות בין המצרים לאמריקנים בין 1967 ל־1973, עלתה שאלת הערבויות הביטחוניות לצד הערבי. דהיינו, מי ימנע מישראל "להמשיך ולממש את יעדי התנועה הציונית ולהתפשט טריטוריאלית?". משום שכל עוד ישראל דבקה ברעיון זה, לפי תפיסתם היא נתפסת כאיום ממשי על הצד הערבי, ולכן הוא נאלץ לפעול מעמדת מגננה.

ואכן, במצרים, בירדן ובלבנון חשו צורך להגיב על "חזון ארץ ישראל השלמה" שאליו התייחס נתניהו. מאנשי אקדמיה, דרך ראשי שבטים וכלה בחברי פרלמנט ושרים, כולם התגייסו כדי להפגין עוצמה ויציבות מחד גיסא ושלילה מוחלטת של "הפנטזיה" מאידך גיסא. ג'עפר חסאן, ראש ממשלת ירדן, הצהיר כי "מציאות איננה מעידה על אשליית ישראל הגדולה, אלא על ישראל המנודה, המבודדת, הנלחמת והנמצאת במצור באזור ובעולם - בשל המדיניות הפראית והקיצונית שהיא נוקטת".

גם שר החוץ המצרי, באדר עבד אל־עאטי, נרתם למשימה, וביום שני האחרון בפגישה מיוחדת במעבר רפיח עם מוחמד מוסטפא, ראש הממשלה הפלשתיני, אמר: "אנו דוחים את הפרויקט המכונה 'ישראל הגדולה' ורואים בו אשליה, ודוחים כל ניסיון לגירוש הפלשתינים מאדמתם". אל־עאטי הסביר כי הדבר יהווה "סכנה לביטחון הלאומי" של מצרים ופגיעה בריבונותה.

הסיכון הפנימי

החששות של מצרים וירדן נוכח התוכנית הישראלית לכיבוש עזה נובעים לא רק מהבעיה ההומניטרית שעלולה להיווצר מהצעד. בעיניהן, במהלך הצבאי טמון פוטנציאל לגרור את שתי המדינות אל תוך מערבולת פנימית.

בחודשים האחרונים הנשיא א־סיסי והמלך עבדאללה נמצאים בעמדת חולשה חסרת תקדים. השניים נתונים להתקפות קבועות מצד ארגונים אסלאמיסטיים, שמבקשים להתסיס את תושבי מצרים וירדן לצאת לרחובות ולהפיל את המשטרים שם. טענתם של האסלאמיסטים היא שקהיר ועמאן משתפות פעולה עם ישראל במלחמה בעזה, ו"משרתות את מטרתם של הציונים".

לכן, בין אם נתניהו מאמין בהגשמת חזון ישראל השלמה ובין אם לאו, השאלה היא מה עלול השיח הזה לייצר בצד המצרי והירדני, ואם ישראל רוצה למצוא את עצמה במציאות שבה עבדאללה וא־סיסי נפלו, ועימם הסכמי השלום, ובמקומם עלו לשלטון תנועות אסלאמיות קיצוניות.