חוקר עזתי בכיר: "חמאס רוצה רעב בעזה, מוות המוני הוא תקוותו האחרונה"

חוקר עזתי בכיר, אחמד פואד אל-ח'טיב, שפועל ממקום מושבו בוושינגטון, כתב ביממה האחרונה במאמר למגזין "אטלנטיק" כי "חמאס למעשה רוצה רעב בעזה. יצירת מוות המוני מרעב היא המהלך האחרון של הקבוצה, התקווה האחרונה שלו לסיים את המלחמה באופן שיקדם את מטרותיו".

לצד זאת, החוקר ביקר בחריפות את ממשלת ישראל בשל "מדיניות חסרת תוחלת של צמצום האספקה לעזה וכישלון להפריד בין האוכלוסייה לחמאס".

עוד כתב אל-ח'טיב כי "למרות מאות משאיות שנכנסו לעזה בימים האחרונים, מעט מאוד אספקה הגיעה למחסנים לחלוקה לאוכלוסייה. משלוחי הסיוע נתפסים על ידי שילוב של אזרחים נואשים, כנופיות של פורעי חוק, בריונים המזוהים עם שבטים, וסוחרי מוות. הכאוס והנוף האפוקליפטי הפכו לנורמה. אין להכחיש את המציאות של תת תזונה ורעב נרחבים ברצועת עזה".

לטענתו, "חמאס יצא נשכר מהחלטתה של ישראל להשתמש במזון כמנוף נגד קבוצת הטרור, משום שהתנאים הקטסטרופליים עבור האזרחים ייצרו זעקה בינלאומית, שהחמירה את מעמדה העולמי של ישראל, והכריחה אותה לשנות כיוון".

הזעם בעזה מופנה בעיקר לחמאס

כך, למשל, אל-חטיב מציין כי תומכי חמאס "תקפו בעקביות כל מאמץ להקל על המשבר. בפוסטים ובסרטונים, הם דחו את המאמצים לשלוח מזון דרך שיירות של משאיות ממצרים ומירדן, והצביעו על סצנות כאוטיות שבהן תושבי עזה נאבקו לקבלת סיוע. כמו כן הם תקפו את ההצנחות האוויריות וקראו לעצור אותן באופן מיידי".

הוא הוסיף כי "רצונו של חמאס להאריך ולהעמיק את משבר הרעב מסייע להסביר את קריסת המשא ומתן האחרון על הפסקת אש, אפילו כשעזתים מתים לשווא. העקשנות של הארגון הובילה את ישראל ואת שליחו של טראמפ לפרוש מהשיחות. אם משבר הרעב והסוגיות ההומניטריות יטופלו, חמאס לא יוכל עוד להשתמש בסבלם של העזתים כדי לעורר זעקה בינלאומית, או להשתמש בכך כמנוף כדי לסיים את המלחמה בתנאיו שלו".

לדברי אל-ח'טיב, הוא שוחח עם עשרות עזתים בימים האחרונים שהטילו את האשמה בעיקר על ארגון הטרור. "אחד מהם סיפר לי שהם כועסים על המוני אנשים אנוכיים שתוקפים שיירות אספקה כדי לגנוב אותה. הכעס שלהם מופנה בעיקר לחמאס, שהם רואים בו האחראי למצב הזה".

"היטלר נלחם בבונקר שלו עד שהתאבד במלחמת העולם השנייה, בקרב על ברלין", אמר אחד העזתים לאל-ח'טיב. הוא התלונן שחמאס מסתתר במנהרות ומוכן לראות את עזה נהרסת עד הילד האחרון.