ימים ספורים מאז שניסו לנצל הזדמנות ולבסס את שליטתם בא־סווידאא', כוחותיו של אל־ג'ולאני חתכו הפסדים ונסוגו מהעיר עם הזנב בין הרגליים. התוכנית היתה אחרת: לרכוב על הסכסוך המקומי בין הדרוזים לבדואים ולנקום בעדה שהעזה להראות סימני עצמאות מול הרודנות של המשטר האסלאמיסטי. המזימה הזאת נכשלה, לפחות נכון לעכשיו.
קודם כל, בגלל החמושים הדרוזים בעיר שניהלו קרבות עזים – יותר ממאה חברי הכוחות הג'יהאדיסטיים נהרגו בקרבות, לפי המרכז הסורי לזכויות אדם. חלקם נקלעו למצור בתוך תחומי העיר. ושנית, בשל התגובה הישראלית החריגה בעוצמתה, שכלל תקיפות משוריינים, מחסומים, קווי אספקה וסמלי שלטון. הפעולות האלה הבהירו לא־שרע שהוא נחפז לסגור חשבון עם הדרוזים.
ואולם, ככל שהדבר נוגע למשטר האסלאמיסטי בסוריה – המלחמה אף פעם לא נגמרת. במהלך נאומו לפנות בוקר, א־שרע העביר את המסר הבא: ניצחון בקרב אחד לא אומר שבקרב הבא יושג שוב ניצחון. על הדרך, הוא האשים את ישראל בקונספירציה לפצל את סוריה. במילים אחרות, הכוחות האסלאמיסטיים ימתינו להזדמנות הבאה. יתר על כן, גורמים סורים המזוהים עם השלטון דיברו על הטלת חרם על העיר א־סווידאא', והאשימו את הנהגתה בבגידה. נראה שהכוונה היא לבודד את המעוז הדרוזי ולהחליש אותו ככל האפשר.
ניתן לקוות שהמתקפה של הכוחות האסלאמיסטיים ניערה מעט את חובבי הקונספציות שנפלו שדודים לנוכח מתקפת החיוכים של א־שרע. למרות זאת, נדמה שלא חשוב כמה פעמים יוסבר על האיום ארוך הטווח של האסלאם הרדיקלי לעולם החופשי בכלל ולישראל בפרט. מספיק לעטות חליפה ועניבה מהבוידם, להיפגש עם כמה שועי עולם בבירות ערביות ומערביות, ובעיקר - לתת למכונת התעמולה הקטארית־טורקית לעשות את שלה. בסוף, מישהו יבלע את הפיתיון ויסביר למה הברווז הוא לא באמת ברווז.
ישראל אמנם יכולה לשתף פעולה עם השלטון בדמשק באופן מוגבל. למשל, במלחמה במיליציות הפרו־איראניות ובחיזבאללה. במישור הזה, יש בהחלט חפיפת אינטרסים מובהקת בגלל האויב המשותף. ואולם, לשיתוף הפעולה הזה יש מגבלות ברורות. מי שמצפה להרחבתם של הסכמי אברהם דווקא עם השלטון של א־שרע, פשוט לא מבין במי מדובר.
הנשיא הסורי הנוכחי ערמומי, ממולח ומסוכן הרבה יותר מג'יהאדיסטים פחות מתוחכמים שהצליחו לשטות בישראל בקלות רבה.
עד עכשיו, א-שרע לא דחק מסביבתו בכירים בצמרת הסורית שמזדהים עם האידיאולוגיה של האסלאם הקיצוני. ככל הידוע, אפילו מהג'יהאדיסטים הזרים בקרב כוחותיו הוא לא נפטר. במקום זאת, הוא כורת בריתות ומסתייע במדינות ערב, שרואות לנגד עיניהן אינטרסים כלכליים ואזוריים צרים. אלה לא מתעניינות כהוא זה בשלומן של בני מיעוטים או בביטחון ישראל כל עוד מישהו נאבק בהברחות סמים ובולם את הציר האיראני. משרד החוץ הסעודי, למשל, הביע תמיכה השבוע ב"מאמץ" של א־שרע להשיב את החוק והסדר בא־סווידאא'.
יתר על כן, ההבנות בין ישראל לסוריה עליהם דובר לא היו קשורות לנורמליזציה או לשלום, אלא לחזרה להסכם הפרדת הכוחות בין המדינות משנת 1974. גורמים המקורבים למשטרו של אל־ג'ולאני הדגישו שלפני נסיגה של ישראל מהשטחים שהשתלטה עליהן מאז דצמבר, אין מה לדבר על כינון יחסים רשמיים.
בקיצור, איפוס מצב שיאפשר לשלטון האסלאמיסטי להתבסס בסמוך לגבול שלנו ולא שלום אמת. רק שאלה אחת נשאלת לגבי הסכם כזה: האם ישראל לא למדה על בשרה מה טיבם של טרוריסטים בחליפות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו